אמיצה

באחת הפעמים האחרונות ..שהלב שלי הרגיש את הדקירה ההיא

הדקירה הזו שמגיעה יחד באותה משוואה של הגעגוע

 יושבת במרפסת

נושמת אויר של שדות ירוקים

שואבת כל טיפת שמש אפשרית 

עוצמת עיניים 

מרגישה את הדם בגוף שלי בוער 

זכרונות 

על זכרונות 

על מקומות

על ריחות 

על תחושות 

על טעויות 

על גוף שמשתוקק לתחושות ישנות 

להכלה

לאהבה של אבא

להחזקה שלו

למגע מוכר אך מפתיע 

לכאב העמוק הזה שבא מבפנים 

להתפוצצות המטלטלת הזו שמגיעה שוב ושוב

לסערת הרגשות הזו שלא מרפה לשניה ביממה

להיות מסומנת מבפנים

מלטפת את המזכרות שעל גופי 

דקירות של הנפש ושוב דקירות של המיינד דקירות הגעגוע 

ממעמקי נשמתי המשתוקקת