לפני 14 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 23:33
יש המון מה להגיד שאני מתחיל באמת לחשוב על זה ונדמה לי שביקשת ממני לכתוב עלייך ביחס של טוב או רע בתור אדם או משהו בסגנון.הדרך היחידה שאני יכול לשפוט אותך זה רק על פי התפיסה המצומצמת שלי ביחס שהשפעת עליי בחיים והיחסים בינינו והדרך שאני רואה שאתה מתנהל בעולם ועם אנשים.אין לי דרך לדעת על טיבם האמיתי של היחסים שלך עם אנשים שפגעת בהם בעיקר נשים לכאורה כי אף פעם לא ממש טרחתי לחפור שם יותר מידי וגם לא ממש נידבת מידע מסיבות שאני יכול להבין אותם ואני האחרון שיכול להגיד שמבין משהו בדינמיקה של יחסים זוגיים כמו שאתה יודע.
גם בזמן שאני כותב עכשיו אני מנהל איתך ויכוח בתוך הראש שכל טענה שאני מביא אתה יכול מיד לסתור בטענת נגד שאני חייב להגיד שנשמעת הרבה יותר חזקה ואתה כבר יודע שאי אפשר לנצח אותך בלוגיקה,אולי בניגוד לאחרים שמכירים אותך וירטואלית או הכרות שטחית אני רואה אותך ביום יום,את הדפוסים שלך,את ההרגלים שלך,את המלחמות שאתה מנהל עם עצמך ואחרים ואני עדיין לא יכול להבין באמת איך אתה מרגיש וחושב לכן כל כך קשה לי לפעמים לקבל את ההתנהגויות שלך כלומר אתה יודע להסביר מצויין מאיפה הן נובעות ולמה אבל אני לא מסוגל להתחבר ולהיות אמפטי ברוב הפעמים שהן קורות.אני מוותר כי ככה אני רגיל והטון המשכנע שלך לא מותיר ספקות אני לא רוצה שבגלל זה שוב תתחפר בראש וכל הזמן תשאל מתי אתה לא בסדר ומתי אתה מנצל ופוגע בי זה לא העיניין מבחינתי.העיניין הוא שאני לא יכול להתחבר ולהרגיש אותך בסבל שלך ובקשיים שלך,שוב אני אומר לא תמיד יש רגעים שזה נכנס לי ישר ללב ואני באמת מבין מאיפה אתה בא ולמה כל כך קשה לך.ומפה גם מגיעים הכעסים שיש לי כלפיך כי אני מפרש כנראה לא נכון את המניעים שלך אבל יש גם מקרים שאובייקטיבית אני יודע שהם לא הגיוניים ומתנגשים ישירות בהתקדמות ובמה שעושה לי טוב ונכון לי,זאת לא אשמתך כי אתה לא קורא מחשבות ואני לא מבקש ממך לקחת אחריות עליי ועל האושר שלי.האחריות היא כולה שלי לדבר ולהגיד מה טוב לי ומה לא,מה אני רוצה ומה לא ומתי.ואולי זה ההבדל המהותי בינינו ומה שהופך אותך בעיניי ובעיניי אחרים כנראה לבן האדם הנדיר שאתה,זו היכולת להזדהות ולהבין באמת ולהרגיש לדעתי כמעט כל סוג של סבל ואני כולל בזה אנשים ובע"ח ויותר מזה הרצון והיכולת שלך לנסות לשנות ולהיטיב את הסבל גם אם לא לכל העולם אז לאנשים שקרובים וחשובים לך.על כמה אנשים בעולם אני יכול להגיד שרואים אותי כמו שאני? שמבינים ומכירים אותי כל כך טוב שזה מפחיד לפעמים.לא פחות ולא יותר,בלא משוא פנים,בלי רגשות אשמה או פילטרים שמערפלים את המציאות,שרואים את היופי ואת הכיעור,את הדפקות והשריטות ואת הקסם והייחודיות.לא הורים!,לא משפחה!,אף מטפל שהיה או שיהיה אפילו לא הסרוגייט רק אתה!.
לפעמים נראה לי שאתה יכול להיות בודהה מנסה להיות המאסטר של הסבל בעולם,לומד להכיר כל סוג וכל דרך של התגלמות של סבל ומחפש את הדרכים להכחיד אותו ולהתעלות מעליו,כשאני קורא את הפוסטים שלך יש בהם לפעמים הבזקים של אמיתות מהתורה שלו לפחות בקטע של ניתוח אנליטי לא בעיניין המסקנות והפעולות להשגת האושר והמנעות מסבל שם יש ניגוד מוחלט.
מעבר לדיכוטומיה של טוב או רע ולהגדרות של כל אחד מהם שבדינמיקה של החיים משתנים כל הזמן ולא קבועים.אני יודע בוודאות שאתה אדם מוסרי יותר מרוב האנשים שאני מכיר,אני לא מכיר אדם רע שיעבור ברחוב וימצא לפחות כמה דברים שדורשים שיפור שיכולים להקל על אנשים והנוחות שלהם או שרואה אישה עם עגלה של תינוק ומציעה לה עזרה,אני לא מכיר אדם רע שימנע וישתדל כל כך להמנע מפגיעה או סיכון של אנשים ובע"ח בכל מקום שהוא נמצא.
