היום יש לי שוב סיבה לגאווה תרתי משמע.השתתפתי בפעם השנייה במפגש בבית האגודה בקבוצה ששמה גברים בדרך לזוגיות והעליתי את הקשיים והלבטים שלי,ברגע שהעליתי את הנושא כאילו פתחתי תיבת פנדורה זה החזיר המון אנשים לתקופה שהם יצאו מהארון עם כל הקשיים וזה עורר תגובות מאוד ריגשיות אצל אנשים.קיבלתי פידבקים מדהימים אנשים ממש העריכו את האומץ שלי להיחשף והודו לי שהעליתי את הנושא כי גם עזר להם לדבר על זה ולפתוח פצעים ישנים,באו וחיבקו אותי בסוף,בירכו אותי על האומץ ונתנו לי טלפונים ובכלל נראה לי שמצאתי את המקום הנכון ואת האנשים הנכונים בקבוצה הזאת ואולי גם הרווחתי כמה חברים.ההרגשה היתה מדהימה,היכולת שלי להשפיע כך על אנשים להצליח לגעת להם בלב ולא לפחד מהתגובות ומעצמי,להרגיש ולדעת שאני אדם,בוגר ויפה מבפנים וגם מבחוץ שאני שווה והרבה,שיש בי המון לתת וכח עצום שנוגע באנשים. שסוף סוף יש מישהו שעומד מאחורי המילים שהוא מדבר ולא בורח או מתחבא שנייה אחרי שהן יוצאות מהפה.והתמודדות הכפולה שלי עם שני שדים מפחידים של חשיפה לאנשים והפחד שיהיה שם שוב רצח כמו שהיה כבר.
הילד הזה הופך סוף סוף להיות גבר לנגד עיניי ואני מסתכל ולפעמים לא מאמין שאני נותן לו ככה לגדול מבלי להלחם בו ,שאני משחרר אותו כי אני יודע שהוא סיים את תפקידו.
לפני 15 שנים. 6 בנובמבר 2009 בשעה 0:05
