השעה הייתה 10:55. זה היה היום השלישי שבו מילאה את ההוראות של מאסטר עד תומן. כל יום התנהלה בהתאם למה שצופה ממנה בעבודה. אי הנוחות שחשה ביומיים הראשונים חלף והפך להרגל סודי משונה. החורים המלאים היו חלק מהשגרה היומית שלה. הם התרחבו וכאילו ביקשו להתמלא בכל יום מחדש. היא הציצה בשעון שבטלפון וכשראתה את השעה, התכוננה לביקור היומי בשירותים. לפתע התקבלה הודעת טקסט על המסך הקטן: "פתחי את הדלת לאורחת שלך. קחי את הטלפון שלך איתך".
היא קמה ממקומה, ניגשה לדלת המשרד ופתחה אותה. בכניסה עמדה בחורה שלא הכירה. גבוהה, תמירה, שיער גולש בהיר, לבושה בשמלה שחורה ארוכה. "אני הגבירה", היא אמרה בקול נמוך, כמעט בלחישה. היא נכנסה בדלת והתקדמה במסדרון הארוך. "איפה השירותים שלכם? אני רוצה שתיכנסי איתי לשם עכשיו. המאסטר שלך ביקש שאבקר אותך היום ושתראי לי איזו שפחה את".
היא חשה הלם, תקועה במקום. הלחץ שחשה בגוף גרם לרגליה להיות כבדות ותקועות ברצפה. הגבירה הסתובבה אליה וכאילו ידעה מה קורה לה. "גשי לשירותים, ודאי שהם ריקים ותנעלי את הדלת הראשית. אנקוש בדלת שלוש נקישות בעוד 2 דקות ואת תפתחי לי".
כמו באוטומט, עשתה מה שהורתה לה. ניגשה לשירותים, הציצה בכל התאים וכשווידאה שהמקום ריק, נעלה את הדלת הראשית. שתי נקישות בדלת והיא פתחה אותה.
"על הברכיים, כלבה". יש לנו 10 דקות ובמהלכן את תראי לי מה את יודעת לעשות. הגבירה נעלה את הדלת מאחוריה ובתנועה מיומנת הסירה את השמלה מעליה. לעיני הכלבה נגלה גוף מושלם שעליו רק מחוך וגרביונים מתוחים בביריות. הגבירה עמדה מעליה, במגפיים סיכתיים ומעורטלת בתחרה, הביטה בה וליטפה את ראשה. "תזחלי אליי על ארבע, כלבה. אני רוצה להרגיש את הלשון שלך עליי. תתחילי מלמטה ותלקקי את המגפיים". בלשון גחונית היא עשתה כמצווה עליה. בלי לחשוב, רק למלא הוראות. אלה ההוראות של מאסטר, אחרי הכול. הלשון שלה ליטפה, ליחכה, נשקה לעור השחור והיא מצאה את עצמה מלקקת את המגפיים במעלה השוקיים. הגבירה לא מחתה. רק אחזה בשערות ראשה, כמו ברסן. מעודדת, אוחזת, שולטת בתנועותיה. הודעת טקסט התקבלה בטלפון של הגבירה. היא הניחה את הטלפון על הכיור וכיוונה אותו עליהן. המצלמה הייתה פתוחה. מאסטר צופה בהן, היא ידעה. מזווית העין ראתה את קצה נעליו ממקום מושבו בכורסה.
"עכשיו, בזמן שנותר, תגרמי לי להרגיש אותך עמוק. ברור לך, כלבה?" "כן, גבירתי". בלשון חמה היא הריה את עצמה אל חלציה החלקים וליקקה את המשולש. הגבירה פישקה את רגליה, והיא הריחה אותה. ריח בושם של פרחים עלה מתוך המשולש. הלשון שלה התקדמה ונגעה בעור הוורדרד. הגבירה נאנחה קלות ואחזה בשערות ראשה ביתר שאת. האנחות של הגבירה והאיצו. השפחה ידעה שהיא עובדת נכון. בתוך דקות ספורות הגבירה גמרה - אורגזמה רטובה, חמה וטעימה. הפנים של הכלבה היו רטובים אבל לא היה לה אכפת, היא הייתה כולה בתוך העניין - רצתה להוכיח למאסטר ולשולטת שמעליה שהיא כנועה וצייתנית וגם יודעת את המלאכה.
כשגלי האורגזמה של הגבירה שכחו, היא התלבשה בזריזות ונטלה את הטלפון. "איך היתה הכלבה שלי?" נשמע קול מתוך המכשיר. "מעבר לציפיות", ענתה לו. "יפה"... השיחה נותקה. "אני יוצאת עכשיו. תישארי על הרצפה עוד 5 דקות. אחר כך את רשאית לקום ולארגן את עצמך". הגבירה יצאה בזריזות מהדלת, והכלבה נעלה שוב את הדלת.
צלצול התקבל ממכשיר הטלפון שלה. הודעה ממאסטר. "התפשטי, קחי את התחתונים שלך ותתחבי לפה. הכול לתוך הפה. אני רוצה שהרוק והמיצים שלך יתערבבו". היא עשתה בדיוק כמצווה עליה. נכנסה לאחד התאים, התפשטה והפשילה מעליה את התחתונים. כתם של רטיבות הצטבר עליהם. היא הרגישה מגורה כל כך שהייתה יכולה לגמור כאן ועכשיו, אם היה נותן לה. אבל היא ידעה שלא ייתן. מאסטר אוהב שהיא גומרת רק כשהיא לידו. הוא לימד אותה איפוק במהלך השנים. "הוציאי את התחתונים מהפה שלך ותתחבי לכוס", הוא כתב. "חזרי לעבודה כרגיל. הערב אגיע אלייך ותקבלי את המגיע לך. היית כלבה טובה ומאולפת. מגיע לך לגמור הערב".
היא אספה את עצמה ולאחר שמילאה את הכוס בבד הרטוב, התלבשה וחזרה, כאילו לא אירע דבר. הגבירה יצאה מזמן מהמשרד, כמו רוח רפאים שחלפה שם. הכלבה התרגשה לקראת הגמירה ועוד יותר לקראת המפגש עם מאסטר.
