בדרך כלל אנשים שופטים יותר על פי ההופעה מאשר על פי הפ?נ?ים. לכל האנשים עיניים, אך רק למעטים הכושר להביט פנימה.
כאן נשאלת השאלה: האם עדיף שיאהבו אותך או שיפחדו ממך? התשובה היא כמובן ששניהם רצויים, אבל מאחר שקשה לשלב את שניהם, הרי שאם יש לוותר על אחד מהשניים, הרבה יותר בטוח שיפחדו ממך משיאהבו אותך.
בכך טעותו הרגילה של כל שלטון מדיני, שהוא מחליף אמצעים במטרות.
כמה שנתרחק מהכנסייה - נתקרב אל אלוהים.
"עלינו להחשיב כטוב את הפחות גרוע."
"מוטב שנסיך לא יחשוש מן האכזריות, ובלבד שישכין שלום בקרב נתיניו."
"הבוז והשנאה הם ללא ספק אבני נגף שמהן על הנסיכים להישמר."
"חייב הנסיך ליתן את דעתו שיהא נראה כרחמן, משתתף בצערם של הבריות ולא כאכזר. אבל חובה עליו לשים לב שלא ישתמש לרעה במידה זו של רחמנות... מוטב לו לנסיך, שלא יהא חושש לחרפת האכזריות, ובלבד שישכין שלום ואחדות בקרב נתיניו ויסירם למשמעתו. כשיטיל את אימתו על ידי מעשי אכזריות מעטים מאוד, למען יישמעו וייראו, תהא רחמנותו גדולה יותר משל רחבי הלב שמתוך מידת רחמים מופרזת אינם מונעים ערבובי סדרים וסופם מרבים רצח ושוד."
ניקולו מקיאוולי, מתוך: הנסיך
תמיד מעורר סלידה, תמיד עצוב, תמיד נכון, תמיד רלוונטי. כל עוד מדובר באנשים, ובקשרים ביניהם.
לפני 13 שנים. 8 בפברואר 2011 בשעה 23:02
