החיים בצל הסרט...

קיבלתי הוראה מגבירתי לפני יציאתי לבצע כמה דברים..
כולי מחורמן מעצם המחשבה על כך עד כדי כך שלא הצלחתי למחוק את החיוך המאושר מעל פניי...:)
הגענו לפאב ישבנו צחקנו כמו הח'ברה של תמיד שותים מעשנים ובעיקר מתלוצצים..
באיזה שהוא שלב קמתי לבצע את מצוותה של גבירתי..
ניגשתי אל הברמן ביקשתי ממנו כמה קרחים והלכתי לשירותים..
הבטתי בקרחים ולחשתי לעצמי הלוואי והיית פה לראות זאת..
ובין רגע הקרחים נעלמו להם בתוך תחתוניי אפשר לומר שבדקה הראשונה החום של האשכים שלי עוד היה נורמלי..
אבל אחרי דקה אני כבר לא יודע מה הרגשתי שם חוץ מארטיק נמס...
איך זה יכול להיות שעם כל הכאב אני עדיין מחוייך?
זה באמת אומר שאני שבוי בין ידייך עבד לרגלייך? 😄

שלך הכלבלבון..