"אני לא יודע איך להרגיש את זה. בא לי מישהי, אני שוכב איתה ואז כבר לא בא לי אותה. איך את הצלחת, שהיית כל כך הרבה זמן עם גבר אחד?"
הוא שואל אותי. הרגליים שלנו כרוכות אחת סביב השנייה, הוא מחבק אותי על הספה אצלי בדירה.
"אני לא יודעת. בהתחלה זה היה סטוץ, עד שזה כבר הפך למשהו אחר. בסוף הפכנו לשגרה. אתה לא בוחר במי להתאהב, זה פשוט קורה."
האמת, אני שונאת שגברים אקראיים מדברים איתי על אהבה. ועוד בדייט הראשון.
"את יודעת, כבר החלטתי להפסיק עם השטויות, מחקתי את כל המספרים - כולל שלך. אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתבגר. ולא הצלחתי להוציא אותך מהראש. חיפשתי אותך בכל מקום עד שמצאתי שוב."
זה לא מחמיא, רק מעצבן אותי יותר. אני מתרחקת ממנו אבל הוא תופס אותי חזק ומחזיר אותי לחזה שלו. לרגע אני רוצה להכניס לו ברכייה כדי שישחרר.
"אני מטומטם שאמרתי את זה, נכון? פשוט אני מרגיש שאנחנו מכירים שנים, שאני לא יכול להסתיר ממך שום דבר."
הוא מחזיק לי את הידיים מעל הראש ונוגע בי בכזאת עדינות - הקטבים האלה משגעים אותי. אני אומרת לו חזק יותר והוא לא מקשיב, לא רוצה.
"אני כנראה לא אמור לספר לך את זה, אבל אני חייב להיות אמיתי איתך... שכבתי עם מישהי לפני שבאתי לפה."
לרגע נשמע "קליק" בראש שלי, מה שגרם לו לקבל סימן מאוד ברור של היד שלי על הירך הפנימית שלו. ההתקפלות שלו מהכאב (וההפתעה) הייתה מספקת.
רציתי להגיד לו שנמאס לי מגברים פצועים.
רציתי להגיד לו שאני במקום אחר, בוגר יותר.
במקום זאת, הלכנו למיטה. הוא עלה על ארבע ואני הוצאתי את השוט.