כבר הרבה זמן שאני לא נהנית בסקס.
תהיתי אם זה כי חזרתי לגלולות,
אחרי כמה שנים עם התקן.
אני מרגישה איך החשק
נעלם.
או, לא בדיוק נעלם,
פשוט נבלע מאחור.
הוא עדיין שם, אני בטוחה בזה
אבל אף אחד לא מגיע כל כך עמוק.
כבר הרבה זמן שאני לא נהנית בסקס,
ולאחרונה זה הגיע למצב
שאני בוהה בתקרה
כשהיורד בין הרגליים שלי
ורק חושבת שאני רוצה שזה ייגמר כבר.
להכריח את עצמי לגמור
כדי שהוא יפסיק.
הכרחתם את עצמכם לגמור פעם?
לא כחלק ממשחק, לא חלק משליטה.
אני עוצרת את הנשימה, רוב הפעמים זה עוזר
(אני מודה שמשחקי נשימה נמצאים בטופ שלי)
להתרכז בלשון שלו,
בדיוק ככה, אל תשנה כלום
אני אומרת לו.
לא אכפת לי שתיתפס לו הלשון
או הלסת.
אני לא נושמת, אבל המוח שלי לא עוצר
וזה מוציא אותי מדעתי.
בא לי כבר ללכת, לא כייף לי.
כבר הרבה זמן שאני לא נהנית בסקס.
הגמירות כבר לא מספקות,
הכל מרגיש חסר תועלת
ואף אחד לא מרגיש... טוב
אני רוכבת עליו,
סוטרת לו,
נועצת את הציפורניים הכי חזק שאני יכולה.
הכל חולף מעליי.
הוא לא מרגיש טוב.
פעם הייתי אוהבת להסריח מסקס,
להריח אותם עליי,
להריח את עצמי.
היום זה עושה לי בחילה,
הריח שלהם,
נואש.
אולי זאת אני.
כבר הרבה זמן שהסקס לא מספק,
ואני שואלת את עצמי
אז מה הפואנטה להמשיך.
גברים שעושים מה שאני רוצה,
גברים שמתחננים כשאני אומרת להם,
גברים ששוכבים שם ונותנים לי להכאיב להם
כדי לא להכאיב לעצמי
אחרת... גם אז,
זה לא מספק.
אוף
כבר הרבה זמן שאני לא נהנית בסקס...
הכל אותו דבר,
שום דבר לא מעניין
זה מבאס.
וזה, כבר לא המקום הבטוח שלי.