סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Signals

לפני 5 ימים. 27 באפריל 2024 בשעה 15:38

על הברכיים

חצאית שחורה

חוטיני שחור

גופייה לבנה.

 

מחכה לדאדי

כמו שהוא ביקש,

בכניסה לחדר

מול הדלת.

 

מזכיר לי שאני שלו

דרך

ההצלפות 

הנשיכות

הנשיקות

הלשון

האצבעות.

דרך השליטה

באוויר

בכאב

בגמירות.

 

איך אני אוהבת

ירידות טובות.

ודאדי, שפותח את הרגליים בכוח

כשהכל מתחיל להתכווץ ולרעוד,

מחכה שאגמור בפה שלו.

 

וכל הדברים שדאדי יודע

שמדליקים אותי

עמוק במוח הסוטה

מתממשים לאט.

 

תרחיב אותי דאדי,

תכניס את כל היד

תגיד לי שאני ילדה טובה

גם כשכואב.

 

ואז דאדי

תזיין אותי בתחת,

בלי לשאול

גם אם אני מייבבת מלמטה

שלא רוצה.

כי לצעצוע אין דעה,

כי הכל שייך לך.

 

תחזיק את היד

שמנסה לדחוף אותך

כי כואב,

אבל התחת

מתרומם ונצמד

אוטומטית.

 

ואז נלך למקלחת

כדי שתקלח אותי

ותגלח אותי דאדי,

בין הרגליים.

ברור שסומכת עליך עם הסכין,

זה הכוס שלך שעלול להיפצע.

 

תתן לי לגמור עליך

כשאני רוכבת על הזין

ללא הפסקה.

עד שהמיטה ספוגה

עד שהכל מחליק

עד שאני נופלת

מותשת

ואז קמה

לגמור שוב.

 

תסתכל עליי

כשאני מאוננת

זה בשבילך.

ואני משועממת

על המצעים הרטובים.

אני יודעת

שלא יכולה לגמור 

בלי רשות.

לפני 3 שבועות. 9 באפריל 2024 בשעה 16:47

אני קלישאה.

הקלישאה הכי קלישאתית.

הסתרתי אותה

בפינות הכי חשוכות

וכיסיתי בהדחקות,

עד שכבר לא נשאר מקום

שבו אפשר

להתחבא.

 

וכשהכל מתפרץ

אין לאן לברוח,

וזה לא משנה

למי אני שייכת

או עם מי מזדיינת.

כולם ממלאים

תפקיד

זמני.

 

כבר לא יכולה להבדיל

בין מציאות לבין פנטזיות

בין צרכים לבין חשקים

בין הרצוי למצוי.

 

הכל מתערבב בראש

הכל משחקים מעושים.

הכל חסר משמעות

או

המקום הבטוח.

 

וגם אם אני שלך

רק לכמה רגעים

בסוף אחצה את הגבול

כי למתוח לא מספיק

ואז

תצטרך לשחרר

כדי שאני לא.

 

והכי כואבת היא ההבנה

שבסוף

הבאתי את זה על עצמי

ואין את מי להאשים.

לפני חודש. 29 במרץ 2024 בשעה 7:19

הוא קושר את הידיים שלי

ואני סומכת עליו

אפילו שלא אוהבת לאבד שליטה

או שלוקחים לי אותה.

 

משהו בליטוף של החבל,

מענג.

הליפוף סביב שורש כף היד,

שורה ועוד שורה

כמו בגד מחמיא

מתלבש באופן מושלם.

 

הצלפה, ועוד אחת

חגורה, ידיים

מי שלא אוהב, לא מבין.

כמו לגמור,

הגוף משתחרר

הראש מתרוקן

ותחושת הבעירה שמתפשטת מהישבן

שואבת לתוך רוגע.

 

זה קשה,

לא לשרוט

או לחבק.

בעיקר כשהוא עמוק בתוכי

והידיים על הצוואר,

לא משחררות.

 

השרירים קצת כואבים

ברגע שמתחילה לגמור

רצוף

והחבל נמתח.

אז דוחפת את הקיר

במקום למשוך,

שייכנס עמוק יותר.

 

והזין הזה,

עושה לי טוב.

גם כשהוא מכאיב

חודר לבטן,

נוגע בכל הנקודות.

לא רוצה שיפסיק.

***

הוא קשור למיטה שלי

ואני דואגת,

שלא להכאיב יותר מדי

אבל זה חזק ממני

וחוסר האונים שלו

רק מחרמן יותר.

 

השוט משאיר סימנים יפים

על הירכיים שלו

והתחת.

אבל הספירות של ההצלפות

מבעד לצעקות הכאב,

זה מה שמרטיב אותי

באמת.

 

ההתמסרות שלו

נותנת לי מקום.

לחנוק, לנשוך, לצבוט

לעלות על הזין

לקחת את כל מה שאני רוצה.

 

ובכל זאת מפחדת

ללכת רחוק מדי,

גם אם מאוד רוצה

לקרוע

את העור

ולראות עד כמה

הוא ילד טוב

שלא מבקש להפסיק

עד שלא אהיה מרוצה לגמרי.

 

והוא לא מבקש להפסיק

ולא מתחנן לעצור,

כי הוא הילד הטוב

שלי.

לפני חודשיים. 2 במרץ 2024 בשעה 0:49

מגלה שקשה לצאת לדייט

עם מישהו ונילי.

השיחה זורמת

גם המבטים.

נגיעות קטנות

חיוכים, צחקוקים.

 

מרגישה נורמלית.

 

המסעדה נסגרת

ישבנו יותר מדי

ללוות אותך לאוטו או

שבא לך לעלות?

 

נשיקות על הספה

הוא מגשש את דרכו

מתחת לסוודר.

הקצב איטי לי מדי,

הרי ברור לאן זה מתקדם.

בוא נלך למיטה, יותר נוח.

 

הוא מעליי

מתפשטים

מכנסיים

גרביים

חזיה.

נמאס לי להתנשק,

משחילה את היד בין שנינו

לתפוס ולשחק.

 

אומר לי לא למהר

"אפשר לרדת לך?"

איזו שאלה...

מנשק את דרכו למטה

אבל אין סיכוי לגמור מהלשון.

תורי?

גניחות שנמשכות

מעט מדי זמן

והוא מזיז אותי

כדי לשים קונדום.

 

הוא עדין במגע

כל כך עדין

שאני לא מרגישה כלום.

רוצה לבקש

שינשוך

שיחנוק

שייקח.

אבל הוא רגיל,

וגם הזיון.

 

מחובקים במיטה

אחרי שהוא גמר בצעקות של וואו.

"אז לא הבנתי, נהנית?"

אני צוחקת, התחרשתי באוזן אחת.

לרגע לא הייתי קרובה לגמור.

 

בדרך הביתה שואלת את עצמי

אם זה כל מה שיש.

אבל הוא חמוד,

אי אפשר לשפוט מפעם אחת.

 

לפחות החמיא שמוצצת מדהים...

לפני חודשיים. 14 בפברואר 2024 בשעה 20:22

על הברכיים.

מחוך שחור,

חוטיני שחור,

כיסוי עיניים.

ויברטור קטן ביד אחת

השלט שלו ביד השניה.

 

עניבה מתלבשת, מתהדקת

"תכניסי את הויברטור פנימה".

הכל מתחיל לרעוד פתאום,

ואני נמשכת מעלה כדי לעמוד.

חג אהבה שמח,

חיבוק ארוך, נשיקות עמוקות.

 

עוברת לדוגי על המיטה

ומרגישה את חומר הסיכה,

והזין של דאדי נכנס לתחת

מתערבב עם הרטט בכוס.

 

הפוך.

דאדי מכניס את הויברטור לתחת

ואת האצבעות לכוס.

קשה לצעצוע לעקוב

כשנעים לי בכל הגוף.

 

כף העץ, מתנה מדאדי,

משאירה סימנים.

התחת אולי רגיל,

גם הכוס והירכיים,

אבל החזה מתהדר בשטפי דם.

יום-יומיים והם ייעלמו.

 

אבל בסוף, מה שהכי חיכיתי לו,

הלשון, האצבעות,

גורמות לי לרצות לא לגמור

כדי שימשיך לבלות בין הרגליים,

וישאיר אותי בהרגשה הזו

עוד קצת

אפילו

לנצח.

 

גם החוטיני

שנדחף לפה

והיד של דאדי

שסותמת את האף,

מעצימים את הפעימות

בדגדגן.

מקשים עליי לגמור

כשהכל בוער.

אבל הגמירות שייכות לו,

ובשביל להיות ילדה טובה

צריך לגמור

כשדאדי אומר.

 

ולמרות הכל,

שום דבר לא מספק.

לא המגע,

או הזיונים.

לא הסימון במקלחת,

או האנאלי.

אפילו לא הגמירות.

 

כי בסוף זאת הייתה

הפעם האחרונה.

אז ולנטיין שמח

וגם

קצת

עצוב.

לפני חודשיים. 12 בפברואר 2024 בשעה 15:13

דאדי מכין אותי לפגישה האחרונה שלנו,

רגע לפני הסוף.

בודק את הצעצועים,

את היכולות,

את התגובות.

 

להכניס ויברטור אחד פנימה

אחד בתוך התחתונים על הדגדגן.

להסתובב ככה בבית, לראות איך מרגיש

כי ככה אצטרך להגיע.

מיוחמת.

 

הכל מוזר ורוטט,

כמו דגדוג שאי אפשר לגרד

על הגבול בין לגמור לעוד לא שם

סוגרת רגליים, מזיזה את האגן,

מנסה לחצות את התהום

להגיע לצד השני.

 

ואחרי חצי שעה של חיכוכים

כשהתחתונים ספוגים

וכבר מזמן לא מרגישה את ההוא שבפנים,

דאדי אומר להוציא את זה שעל הדגדגן

ולהביא את הסטיספייר.

 

לא צריך הרבה כדי שאגמור

רק לשמוע את הקול שלו

ואני כבר מתחננת.

עוד כמה משפטים

והגניחות הופכות לצעקות.

 

הכל רגיש, הכל כואב

ובין ה-אוי ל-פאק,

אני אפילו לא יודעת כמה גמרתי

רק יודעת שלא יכולה להמשיך.

אומרת שזהו, מפסיקה.

 

אבל דאדי מזכיר -

אני שלו

הגמירות שלו

ואין כזה דבר להפסיק בלי רשות.

אז עוד 3 גמירות,

להקליט הכל,

לומר את המספר של כל גמירה.

 

נעמדת על הברכיים

בדוגי

ככה יהיה מהר יותר.

הרטיבות מטפטפת על היד

והירכיים.

הצעקות נבלעות במזרון

והיד הפנויה מושכת את הסדינים.

 

הרגליים רועדות

הלב דוהר

הראש מסוחרר

המיטה רטובה

הכוס כואב

אבל הכי חשוב

שדאדי גאה

בקטנטונת שלו.

לפני חודשיים. 8 בפברואר 2024 בשעה 20:00

הגיע הזמן לסיים את זה

משכנו יותר מדי

ואני כבר שוקעת בך

בנעים,

המוכר,

והכי נוח.

 

צריכה לעזוב,

כי זה מה שכולם אומרים

כי שנינו יודעים

שזה הדבר הנכון.

 

והמאבק הזה

בין הבטוח ללבד,

בין המציאות לדמיון,

בין הקיים לחסר,

קורע.

 

אם אני שלך

לקצת,

והבחוץ מפחיד אותי

הרבה,

רוצה להישאר מכורבלת

בתוך הביטחון שתישאר.

 

אבל הגיע הזמן להתבגר

ולהפסיק להיות קלישאה.

לוותר על השייכות

על מה ששובר

הכי.

 

עדיין רוצה

שתיקח

את כולי

עוד פעם אחת

ודי.

לפני 3 חודשים. 21 בינואר 2024 בשעה 7:48

אני מחכה לך

מכופפת על הכורסה

עם כיסוי עיניים

ותחת באוויר

כמו שביקשת

בתלבושת התלמידה

והחוטיני השחור שאתה אוהב.

 

המגע של היד שלך על התחת שלי

כבר לא מבהיל

חיכיתי להרגיש אותך

מלטף, נוגע, נושך

הרי החלטנו שזה שלך בכל מקרה.

 

אתה מוביל אותי לאיקס שבחדר,

קושר יד אחת, שולף את החזה מהחזייה

ואומר לי להגיש את הפטמה לפה שלך

עם היד המשוחררת

רגע לפני שהיא נקשרת גם.

 

מוצץ וסוטר

צובט ונושך

והיד שנמצאת בין הרגליים שלי,

משגעת

ואני רק מחכה שתמשוך את החוטיני מטה

ותרד.

 

כמה זה קשה

שהאצבעות שלך משחקות איתי

ואני לא יכולה לסגור רגליים,

לא יכולה לתפוס שום דבר,

רק למשוך את הידיים הקשורות

וליילל.

 

וכשזה מיצה את עצמו

אתה משחרר אותי

לוקח למיטה ומתיישב

מוריד אותי על הברכיים

ודוחף את הזין לתוך הפה.

 

אני רק מחכה לעלות עליך

להרגיש את הזין שלך בתוכי.

לדעת שזה מדליק אותך

לראות אותי רוכבת עליך

להרגיש איך לא מצליח לשלוט בעצמך

וצועק מעונג.

 

וכשאנחנו מסיימים עם החלק הרך

אחרי ששכבתי על הברכיים שלך

כמו ילדה טובה

עם רגליים פתוחות כדי שתוכל

להכניס את האצבעות לכוס

ולתפוס את החזה עם היד השנייה

אתה מחזיר אותי לאיקס

הפעם עם הגב אליך

כדי לעבור לחלק הקשה יותר.

 

ההצלפות עם החגורה

כואבות ולא נעימות

אני מנסה להתקפל

אבל יכולה

רק להזיז את הישבן מצד לצד

ולהתחנן שתפסיק.

הגוף שלי רועד

ואני מנסה לשכנע את עצמי

לא לבכות.

בסוף הגוף מתרגל

וגם הראש

אפילו עם הדמעות

והשרירים הכואבים.

 

אבל אני סולחת לך

כשאתה לוקח אותי לג'קוזי

מושיב על הברכיים

ונותן לי את הויברטור כדי לאונן

בזמן שאתה מלטף אותי

רגע אחרי שהשתנת עליי במקלחת

כי רצית לסמן בכל מובן של סימון.

לפני 4 חודשים. 20 בדצמבר 2023 בשעה 12:01

לפעמים אני מרגישה

שהתנסות אחת

מספיקה לי

ממצה את עצמה

 

כמו לחכות בחדר

עם כיסוי עיניים

בחצאית, בלי חולצה

ולתת לו להשתמש בי

איך שמתחשק

צעצוע

 

כמו לא לדעת

לא לראות

מה הדבר הבא

שהולך לקרות

ולהתמסר כל כולי

ללא נודע

 

אם אלה האצבעות שלו

שחופרות בתוכי

מנסות להיכנס עמוק יותר

כואב יותר

ועוד אצבע שמתגנבת במקביל

לתחת

 

או הלשון שמטיילת

על הפטמה

על הדגדגן

מזקירה הכל

עם קצת צביטות

קצת הצלפות

 

העניבה שנחה על הגוף

חונקת, רק קצת

לא כמו היד על הצוואר

והאטבים שנושכים

מעצימים את הכאב

או העונג

של הויברטור

 

יחד עם החוקים

לא לגמור בלי רשות

לספור כל גמירה בקול

להיות הילדה הטובה

הקטנטונת

של דאדי

 

ובכל זאת,

היה ייחודי

היה חווייתי

היה חדש

היה.

 

רק,

לא בטוחה

שרוצה שיהיה

שוב.

לפני 4 חודשים. 10 בדצמבר 2023 בשעה 15:56

כמה רחוק הולכים

בשביל מי ששייכים לו?

 

שמישהו יגיד לי

איפה עובר

הגבול.

תסבירו לי

איך אפשר לעזוב

את מי שמסרב לשחרר

בידיעה שכרגע

כולי שלו.

 

מה הפואנטה

של שליטה מנטאלית

אם כל מה שהיא

בראש

ואני צריכה גם

גוף.

 

אבל הוא מצליח

לגעת בכל הנקודות

הכי עמוקות,

לגרום לי לרצות להיות

ילדה טובה

שלו.

 

והמשחק הטיפשי הזה

שואב אותי עמוק

לתוך התלות

ההתמכרות

האובססיה

השייכות.

 

משתמשת בו כתירוץ

שידאג שלא אפול

אבל

חייבת להכיר מישהו אחר

כדי שיהיה לי תירוץ

לעזוב

לפני ששני תאי המוח האחרונים שלי

ייעלמו לגמרי בכוס 🤦