עם כמה שאני מנסה להיות "רצינית"
לגבי גברים
קשרים
אני לא רואה פואנטה.
איך אנשים מצליחים להחזיק כל כך הרבה זמן
בלי?
הוא שולח לי הודעה, כרגיל
מגשש, שואל אם כבר מצאתי זוגיות.
האמת, חשבתי עליו לאחרונה
חסר לי אידיוט חביב שיעשה מה שאני רוצה.
בהתחלה הזקן שלו לא מזיז לי כל כך
מרוכזת יותר בלרכוב על הפנים שלו,
אבל הוא מציק. ממש מציק.
ומוציא אותי מריכוז.
אז עוברת לזין שלו.
"אני אוהב שאת גומרת, אבל את אמורה לגמור בפה שלי"
אבל הפאקינג זקן.
להתגלח לא בא בחשבון,
גברים והזקנים שלהם...
אנחנו שוכבים
הראש שלי על הכתף שלו
ואנחנו מדברים על דייטים.
זה משעמם, והוא מתחיל לשאול על אחרים
אז שולחת אותו למטה.
הוא מלקק את הדגדגן
ואני אומרת לו להכניס גם אצבע
ולעשות תנועה של "בואי"
הוא מציית,
ואני נמסה.
תופסת את השיער שלו
מצמידה חזק
וגומרת.
הוא נשען על היד לידי,
"אולי תמצצי לי קצת?"
הגיחוך הכי מעליב שיכול להיות בורח לי
"אתה לא פה בשביל לבקש, אתה פה בשביל לעשות מה שאני רוצה"
הוא מתחיל להתנצל,
וזוחל למטה
כדי להכניס את הפטמה שלי לפה שלו.
היד שלו מעסה את הירך הפנימית שלי
שכואבת מכל הרכיבות.
הוא מזיין אותי
ואני מייבבת שלא יפסיק,
זה פשוט יוצא ממני.
זה מפסיק את כל המחשבות,
ושום דבר לא משנה, חוץ מלגמור.
עולה לרכוב שוב על הפנים שלו,
עכשיו כבר יותר קל לגמור,
הוא ממלמל מלמטה
"אני יכול לגמור?"
כמה זה כייף להיות מהצד המונע,
כשאני בדרך כלל
מהצד שמבקש.
"חכה שאגיד לך"
ואני רוכבת ורוכבת
מתאפקת, עד שהאורגזמה גורמת לירכיים שלי לרעוד
וכשאני גומרת בפה שלו
אני מרשה לו לגמור גם.