"תכניסי את הצעצוע" הוא אומר לי, רגע אחרי שסיפרתי לו שבדיוק הזמנתי אחד חדש ולדעתי הוא יהנה לשלב אותו.
"אבל לא יהיה לך מקום" אני מסתכלת עליו, אולי הוא רוצה לצפות.
"אני נכנס מאחור". לוקח לי רגע להתלבט ביני לבין עצמי ואני מדליקה את הויברטור ומעלימה אותו בין הרגליים.
"להפסיק?" הוא שואל אי שם מלמעלה בזמן שהראש שלי קבור בכרית כדי להחליש את היבבות. אני אומרת לא כמעט מייד ומרגישה את היד שלו מלטפת לי את הישבן.
שכחתי את הכאב הזה, הוא חד. הוא נשאר.
או שמעולם לא זכרתי אותו ככה.
"מצאנו כאב שאת לא אוהבת, הא?" הוא צוחק אבל מנסה להיות עדין, ובכל זאת הגוף שלי מתכווץ. מנסה להשתחרר אבל הכאב מפתיע מדי ואני פולטת צעקה.
הוא אומר שהוא לא רוצה להכאיב לי ככה, אבל אני אוהבת שהוא מחזיק לי את היד כשאני מנסה להאט אותו ורק ממשיך להיכנס. עוצר בכל פעם שבורחת לי יללה ואז ממשיך.
הויברטור ממשיך לרטוט איפשהו בין הרגליים אבל אני לא מרגישה. כל מה שאני מרגישה זה אותו, מתחיל לאט ולא מצליח להחזיק את עצמו. מגביר את הקצב בזמן שאני חצי כואבת וחצי נהנית.