בית קברות לחלומות

כיף לכתוב למישהו . וגם אני החלטתי לכתוב כאן. כתבתי מידי פעם יומן . אבל הייתי עצלנית מידי והזנחתי את הכתיבה . אולי גם כאן אני אזניח . אבל לפחות עכשיו אני מרגישה שיש לי במה להעסיק את עצמי וזה גורם קצת להפיג את הבדידות ואת הדיכאון.
אם כן, למה בחרתי לקרוא לבלוג הזה בית קברות לחלומות ? כי חלמתי ותכננתי ו 90 אחוז מהדברים פשוט נשארו בגדר פנטזיות . פעם הם היו חשובים לי והחלטתי שאני חייבת לתת להם כבוד ולקבור אותם . הרי ככה זה בחיים גם . אנו נוהגים לקבור אנשים גם אם הם לא חשובים אז על אחת כמה וכמה את החלומות היקרים שלי גם אני אקבור ואזכר בהם.

אולי לפני שאתחיל לספר עליהם כדאי לספר קצת על עצמי בקווים כלליים. נולדתי באמצע דצמבר 1987 בארץ אחרת . אחרי 5 שנים בערך התחלתי להיות "אני" . גדלתי בבניין כחול בן 9 קומות עם חמש כניסות. אני מתחילה להיכנס לפרטים. מה זה בית כחול ? את מי זה מעניין בכלל? כנראה שהבית הזה חשוב לי באמת אם אני מוצאת לנכון לספר עליו. אז נמשיך, הייתי ילדה די רגילה – שיער חלק חום , עיניים ירוקות . ואז התחלתי לפתח תסביכים למיניהם בגלל ההורים שלי. הם ללא ספק לא הבינו כלום בפסיכולוגיה אחרת לא הייתי יוצאת כמו שאני עכשיו. לא, אני לא מאשימה אותם , פשוט קצת לא נוח לי עם עצמי. אבל הם אשמים לפחות סיבתית . הם גידלו אותי בצורה כזאת ואני יצאתי ככה כתוצאה מהחינוך הזה . על זה אין ויכוח ,אני מניחה .
אם הייתי גדלה באיזה פנימייה מגיל צעיר מאוד בוודאי הייתי יוצאת אחרת כי אדם הוא ייצור חברתי וההורים לא יכולים לספק את כל הצרכים של הילד. אז למה את של האחרים סיפקו ואת שלי לא ?
אולי זה היה בכוונה . כן, אנשים מעוניינים באנשים גרועים מהם כדי לערוך השוואות אחר כך ולהגיד "אני יותר טוב ממנו". אם לא היו גרועים, הטובים לא היו יודעים שהם טובים בכלל. יופי של תפקיד יש לי בחיים האלו, לא? התפקיד שלי להדגיש את המעולות שלכם . אתם בוודאי מאוד מעריכים אותי. תודה באמת מקרב לב.
אז בסוף שנת 1998 יצאתי מהבית הכחול בפעם האחרונה כשפניי מועדות לארץ מוזרה שהכול בה מצוין , כולם אוהבים את כולם , יש בה עתיד , משלמים שם משכורות , כולם אנשים טובים, אין פושעים. גן עדן בקיצור.
אבל מסתבר שזה לא גן עדן ממש. ואתם כמובן תגידו " את לא מעריכה את מה שיש לך עד שאין לך". ואתם צודקים כרגיל. אני לא מעריכה כלום , אני כפוית טובה , צרת אופקים , אנוכית וסוטה... להמשיך? בפעם אחרת כרגע נחזור לענייננו.
אז בגן עדן גרים ילדים קטנים שממש לא אוהבים את יוצאי הגהנום. אבל הם בסך הכול ילדים וכל הילדים אכזריים.
ומעניין מאוד שבגן עדן חם כמו בגיהינום אמיתי.
פה עוד הוספתי קצת תסביכים נוסף על המטען שהבאתי איתי. והתוצר כעת היה מושלם. בשנת 2003 בערך קרה משהו מוזר . רציתי משהו אחד וקיבלתי משהו אחר. אבל גם הם כמובן לא אשמים . מה אשמים ילדים מתבגרים כשאת מציעה את עצמך?
ואז בין השנים 2004-2006 פחות או יותר היה פחד. אבל גם מה זה חשוב ? זה כלום באמת לעומת מה שעוברים הילדים באפריקה . כן, וחייתי בפחד המדומה הזה ופחדתי לצאת , פחדתי מטלפונים , קולות בחוץ. איזה טיפשות לשמה!!!! זה בוודאי זה קרה כי אני לא מבינה את המציאות כמו שצריך ." נו טוב, הרי לא למדת לא פיזיקה ולא ביולוגיה "- אמר איזה איש אחד נחמד לא מזמן.

אני רצינית . אולי נראה שאני צינית . קשה למצוא את הגבול בין הבועה שלך לבועה של הכלל. אני לא באמת חשובה וכמובן מה שקורה בעולם הרבה יותר חשוב . אבל אני חשובה לעצמי כמו שכל אחד חשוב פה לעצמו.