בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

להיות

אימון באיך להיות.

או במילים אחרות: איך לחוות, לממש ולבטא את משחקי השליטה במין הקיימים בתוכי ולימוד הדרך שבה אוכל לחוות גם אותם כשלמות בתוכי.
לפני 16 שנים. 21 בדצמבר 2007 בשעה 21:45

בהקשר של שיוכים בדסמים

האם הכלב שייך לאדוניו.
נכון שהאדון מאכיל את הכלב ונותן לו בית
ויתכן שגם משפטית הוא שייך לאדון

אבל הרי גם הכלב נותן לאדון דברים. למשל: אהבה, הרגשת שייכות, תחושת נצרכות ועוד
אז למה להגיד שהכלב שייך לאדון כי יותר משהאדון שייך לכלב

נכון שהאדון יכול לשחרר את הכלב במקום כולשהו (דבר אכזרי כשלעצמו כשלא מדובר ברמת המטאפורה) ואז לכאורה יש לו שליטה גדולה יותר על הקשר
אבל גם הכלב אם מתאפשר לו במקרים מסוימים יכול לברוח מהאדון, אולי ללכת לאיבוד מיוזמתו?

אז מי שייך למי ולמה?

או שאולי כל אחד שייך לעצמו

(בשביל שלא לסבך הרי במשוואה הזאת הכנסתי רק שנים מבלי להכניס גורם השלישי).

לפני 16 שנים. 5 בדצמבר 2007 בשעה 11:22

יש לי הרבה מה לכתוב על "מזל שיש לי אינטרנט" . (קמתי עם זה בבוקר).

אבל קוצר הזמן..


יכול להיות שהטריגר לכך הגיע בגלל שאתמול בלילה נכנסתי לאתר של סוכנות אירוטיקה שנהגתי לבקר בו בעבר - עוד שכמעט הכל היה וירטואלי ואפילו לא היה דאנג'ן (קצת כמו עכשיו 😄

קראתי סיפור שנהניתי ממנו.

אז תודה

http://www.heberotic.co.il/

"חינוך מחדש בלאס וגאס"

לפני 16 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 21:32

טוב,
אז כנראה שמין ונילי זה לא הצד החזק שלנו.

לפני 16 שנים. 30 בספטמבר 2007 בשעה 22:22

היינו במוזיאון העינויים בפראג.

כשמסתכלים על התמונות, על האביזרים, החוויה יכולה להיות מלהיבה,

אבל כאשר קוראים את הכתוב ליד כל "פריט" ואני מתחיל להבין שאנשים באמת עונו בכלים השונים למשך ימים, ושבועות
זה מרגיש היום ונורא.
(שלא לדבר על הסכמה ומילת ביטחון או לחילופין על שפוי).

למרות, חוסר הקשר לכאורה הקיים בין משחקי השליטה במין לבין עינויים מופרעים, אני מודה שאחרי הביקור ירד לי מה BDSM לכמה ימים.

לפני 16 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 13:42

בעבר הרחוק כתבתי על הסאביות והדומיות שבתוכי.

כיום, הפנטזיות הדומיות ברורות (לפחות חלקית).
לעומתן, הפנטזיות הסאביות שלי ברורות מבוססות וממומשות הרבה פחות.

נראה שהגיע הזמן לתת להן ביטוי ממשי יותר.

לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 18:02

פרק 1

הכל היה ידוע מראש ובכל זאת היה בלתי צפוי. ענדת לי את הקולר ויצאנו למסיבה.

במסיבה היו כעשרה אנשים, כולם זוגות. נכנסנו לבית ביפו שנראה קסום כמו טירה קטנה. בכניסה קיבלו אותנו שתי נשים שהסבירו את הכללים ששנינו הכרנו היטב:
" "אדום" היא מילת הביטחון של כל המסיבה, ואף אחד", היא פנתה אליך, "לא יכול לגעת בסאב שלך בלי רשותך".

קיבלתי קולב ונכנסנו לחדר קצת יותר חשוך. פשטתי את בגדי והנחתי אותם במקום המתאים. את הורית לי להסיר גם את התחתונים.

צעדנו במסדרון שנעשה חשוך יותר ויותר עד שנותר אור קלוש בלבד. ממנו עברנו לחדר גדול, מואר מעט יותר, רווי עשן סיגריות, כשאת אוחזת בקולרי. ממה שהספקתי לראות (וידעתי קודם לכן), חצי מהאנשים היו עירומים או בתחתונים, וחצי היו לבושים. אני הייתי רק עם קולר שחור.


לפני 17 שנים. 19 בספטמבר 2006 בשעה 20:48

השתיקה הולכת ונמוגה

לפני 17 שנים. 30 באפריל 2006 בשעה 21:59

הרבה עצבות
בלי מילים מתוחכמות

כשדסדמונה חזרה לארץ בפעם האחרונה היתה לנו תוכנית מסוימת להפגש סוף סוף. אבל אני השתהיתי ואולי גם היא, והנה, והדברים התארגנו אחרת מהצפוי.

במוצאי שבת האחרונה חזרתי מטיול קצר וקוויני הראתה לי את הפוסט שכתב שטן על מות דסדמונה
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=36406&blog_id=8640

אולי בזמן אחר אכתוב על ההכרות הוירטואלית הענפה שלנו





מי שמכיר אותי יודע שיש לי אמונה בתפילה ובחיים אחרים

דסדמונה, אני מתפלל לכך שהדרך שלך בהמשך תהיה קלה יותר, שמחה
וספוגה בהרבה הרבה אהבה


מי שרוצה לקרוא:

הבלוג של שטן:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=8640

הבלוג של דסדמונה
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=4488


הכרטיס של דסדמונה
http://www.thecage.co.il/profile,4488.html

נראה שאין לי מילים כל כך מתאימות כרגע

לפני 18 שנים. 21 בפברואר 2006 בשעה 7:43

אני מאמין שתפילה עשויה לעזור

( ו/ או תגובות בבלוג של שטן)


http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=29160&blog_id=8640

[url]

לפני 18 שנים. 18 במאי 2005 בשעה 14:28

תודה שבאת