לפני 19 שנים. 24 באפריל 2005 בשעה 11:22
עם התפתחות הקירבה
והחיבוק
מתגלים הסודות
לאט לאט
יש זמן
להיות
אימון באיך להיות.או במילים אחרות: איך לחוות, לממש ולבטא את משחקי השליטה במין הקיימים בתוכי ולימוד הדרך שבה אוכל לחוות גם אותם כשלמות בתוכי.
לפני 19 שנים. 16 באפריל 2005 בשעה 9:22
נפגשתי בשירשור לא פשוט
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=8980
במערכות יחסים שכוללות משחקי שליטה במין (וגם במערכות יחסים אחרות) עוברים את הגבול שלא בכוונה
כדום יצא לי לעבור בטעות כמה פעמים את הגבול
כסאב יצא לי שהדומית שלי עברה את הגבול מספר פעמים
זה לא נורא בעיני: חלק מלגלות את הגבולות כרוך בחיפוש. החיפוש קשור בפגישה עם גבולות ולעתים בחציתם
בעיני חשוב ללכת לאט כך שאם עוברים את הגבול אפשר לעצור מייד אחריו ואפשר לחזור-במקרה כזה התאונות הן כמעט ולא מזיקות
ואילו אם רצים הדום/ית והסאב/ית עלולים למצוא את עצמם עוצרים הרבה הרבה אחרי הגבול- וכך התאונות עלולות להיות מאוד פוגעות
אינני יודע מה עומד מאחורי השירשור הנ"ל אבל נשמע ששם הדברים המשיכו הרבה אחרי הגבול-
והנורא מכל שנראה שהם לא נעצרו
לא יודע להסביר במילים מדויקות יותר למה
אבל יש משהו מכאיב בשירשור הנ"ל
לפני 19 שנים. 2 באפריל 2005 בשעה 9:12
הולכים יד ביד, ביום שמש נעים
שמלתך משתחקת ברוח
על ישבנך סימני כף ידי
לפני 19 שנים. 28 במרץ 2005 בשעה 14:20
כתבתי כבר
אולי בוריאציה שונה
יתכן שפילוסופית תפקיד הסאב הוא בדיוק כמו תפקיד הדום אבל הפוך
אבל אני מבין שעבורי תפקידים אלה הם לא סימטריים
אכן שניהם מגרים אותי רגשית ומינית אולם במינונים שונים ובעומקים שונים
בשלב זה של היותי אני מבין ש:
תפקיד הדום בעיקר מגרה אותי מינית (מאוד מאוד)
תפקיד הסאב מגרה אותי רגשית, הוא מגיע לנימים עמוקים שנובעים מהחשיכה
שני התפקידים חשובים ויקרים לליבי, נפשי וגופי
למרות (או בזכות) שהשפעתם שונה עלי.
לפני 19 שנים. 5 במרץ 2005 בשעה 14:42
בתקופה האחרונה אני ממשיך ושואל את עצמי מהם המקורות הנפשיים שלי אשר מובילים אותי פעם אחר פעם לחוות את ההנאות המיניות שלי סביב משחקי השליטה במין
שני הפוסטים האחרונים שנכתבו מזמן עסקו בסיפור אודיסאוס: הסיפור על אודיסאוס והסירנות וכן הזכרתי את אתנה-
אתנה עזרה לאודיסאוס במסעות שלו, (במובן המטפורי אולי העזרה שלה חיה גם בתוכי).
קשה שלא להתרשם מהרצון העז שהניע את אודיסאוס לחזור הביתה.
ככתוב,בפוסט שלפני הקודם, סיפרתי על אחד הפיתויים שהופיעו לו בדרכו (אודיסאוס והסירנות)
כפי שכתבתי שם ישנו סיפור נוסף שעולה בעולמי הפנימי המתאר משהו מאותם פיתויים:
בתחילת השיר התשיעי באודיסה מספר אודיסאוס על שלושה שליחים שהוא שלח בכדי לתור את הארץ בה גרים הלוטופגים.
אותם לוטופגים לא ניסו להרוג את השליחים, אלא פשוט נתנו להם לטעום פרי מסוים (כנראה סוג של לוטוס)
אחרי שהשליחים אכלו את הפרי קרה להם כל מה שקורה לאלה אשר אוכלים פרי זה:
אנשים אלה שוכחים את ארצם את "בשורתם" וכל מה שהם מעוניינים זה לשבת עם שבט הלוטופגים ולהמשיך לאכול את הלוטוס.
אודיסאוס היה צריך לקחת אותם בכוח, לקשור אותם (נו יש יותר מרמז BDSM גם באודיסה 😄 ולהפליג הלאה.
המשותף לסיפור הסירנות ולסיפור פרי הלוטוס הוא איבוד כוח הרצון למול פיתוי מאוד גדול- אולי כישוף
ולהבדיל, התשוקה העצומה של אודיסאוס לחזור לביתו מדברת על כוח רצון שעומד למול כוחות עצומים מתנגדים לו.
הסיפורים האלה עולים בתוכי בהקשר לשאלה שהעליתי בתחילת הפוסט:
מאין באה אותה משיכה עצומה ובלתי נתנת להסבר מלא (לפחות עד עכשיו) אשר מובילה אותי פעם נוספת ופעם נוספת לשבילי משחקי השליטה במין.
לפני 19 שנים. 4 בפברואר 2005 בשעה 11:17
לפני 19 שנים. 31 בינואר 2005 בשעה 12:21
יש כמה סיפורים שמלווים אותי בתקופה האחרונה ומהווים בשבילי מטאפורה פנימית שקשורה באופן חלקי (ועקיף) לעניין שלשמו התכנסתי לפה 😄
אחד מהם הוא הסיפור של אודיסאוס והסירנות (מהאודיסאה- שיר 12), ואני אספר אותו במילים שלי ובקצרה:
באחד האיים המרוחקים ישבו ושרו כאלה שנשמעו כמו פיות.
המלחים שהפליגו ליד האי שמעו את הפיות הללו שרות- ואז הם היו מייד מסיטים את ההגאים של האוניה לכיוון האי - הכל בשביל להקשיב לקול שירתן המופלאה.
מוקסמים הם היו מקשיבים לשירתן הענוגה של הפיות. הם לא אכלו, לא ישנו, לא שתו, וכמובן לא הפליגו למחוז חפצם המקורי. הם רק ישבו והקשיבו.
אחרי כמה ימים הם היו מתים מרעב ומצמא.
כך יצא שעל האי היו פזורים עצמות רבות של מלחים ונוסעים אחרים שהתקרבו לשמוע את קול שירתן המופלאה.
דורות דורות של מלחים ששטו שם וששמעו על האי הזה, אשר ידעו שאסור להתקרב אליו, התקרבו,
מהרגע שהם שמעו את הקולות של דמויי הפיות האלה הם היו חייבים להתקרב יותר- הכישוף פעל עליהם.
אודיסיאוס, בחזרה הביתה מהמלחמה הגדולה, הכיר את האי וסכנותיו (קוסמת טובה הזהירה אותו).
וכך לפני שהוא עמד לעבור עם המלחים שלו באזור, הוא סתם את האוזניים שלהם בדונג. כך שהם לא ישמעו דבר.
אבל הוא.. הוא לא יכל לוותר על שמיעת הקולות המופלאים האלה. ולפיכך הוא ציווה שיקשרו אותו לתורן, ושלא יאפשרו לו להשתחרר אפילו אם הוא יבקש ויתחנן.
ואכן כשהוא ומלחיו עברו ליד, הוא שמע את שירתן והוקסם, הוא ניסה להאבק במלחים בכדי לכוון את האוניה לאי.
אבל המלחים שלו שמרו עליו, ולמראות מחאותיו הם קשרו אותו יותר חזק לתורן, וכך הוא עבר את החלק הזה של המסע, בשלום.
*
ישנו סיפור נוסף באודיסה שקצת דומה (וגם שונה) שקשור לפה אבל את הסיפור על אודיסאוס והסירנות יותר התאים לי להביא לפה.
לפני 19 שנים. 22 בינואר 2005 בשעה 19:36
אמרו לי שאני צריך לשפר את הפרופיל של הכרטיס שלי בכלוב
אז כל מי שיש לה/ לו איך לתרום לי מוזמנ/ת
(עדיף בהודעה פרטית)
😄
לפני 19 שנים. 20 בינואר 2005 בשעה 13:48
הנושא שאני כותב עליו בפוסט הנוכחי, מתבהר בתוכי זה זמן. אני אנסה לכתוב אותו במילים פשוטות.
אני ער לכך שהרעיון שאני מציג פה, רעיון שמתאים לי, לא מתאים להרבה אנשים אחרים.
אני מחפש מאיפה להתחיל. אולי הטוב ביותר להתחיל בדוגמא:
בעבר, כשמימשתי את ההבט הדומי באישיותי מצאתי שהיו דברים שביקשתי מהסאבית שלי לעשות, דברים שלעתים הם היו בפנטזיה שלה, ויחד עם זאת היו קשים לה לעשייה.
העובדה שהיא התגברה על הקושי שלה ועשתה משימה זאת או אחרת בשבילי (למשל ספגה כאב או השפלה זו או אחרת) מאוד סיפקו אותי כדום- (הסיפוק של הדום זה נושא אחר).
במקביל, ההנאה שלה מזה שהיא הצליחה לעמוד במשימה (קושי/ כאב/ השפלה וכד') והעובדה שאני הכרתי בקושי שלה לבצע או לעמוד במשימה (כלומר בעובדה שהיא היתה מוכנה לעשות את זה בשבילי), עשה לה מאוד טוב.
ההכרה (קרי ההתיחסות לקושי) , הרחיבה את המשמעות לתהליך שהיא עברה אותו כסאבית.
במילים נוספות העובדה שהכרתי בסבל שלה, ובתחושה שלה שהסבל שלה לא היה לשווא נתן משמעות מכרעת לכל התהליך.
אני רוצה לתת דוגמא light שלי כסאב:
כשנישקתי למישהי את כף הרגל (דבר שלא ממש עושה לי את זה), זה לא היה לי קל: זה היה לי קשה, משפיל, מוזר (ומודה שגם משעשע :),
העובדה שהיא התרגשה מזה (רגשית ומינית), בהחלט השפיעה עלי להמשיך ולעשות את זה.
ראיתי איזו הנאה אני גורם לה בכך.
העובדה שבמהלך האקט הזה, ובמיוחד בסופו, דומית (בת זוג) יכולה להעריך את מה שעשיתי בשבילה, (במילים, בחיבוק, בהרגשה אוהבת), הופכת את כל האקט הזה למרגש במיוחד (ולהבנתי גם מרפא במיוחד).
זה לא רק האקט המשפיל של לנשק את כף הרגל (או דברים אחרים), זה העובדה שהיה משמעות ל"סבל", היה משמעות לקושי שעברתי עם עצמי.
משמעות שהגיעה בעזרת ההכרה שלה והערכה שלה
דוגמא נוספת
לפני זמן קראתי פה שדומית ציוותה כעונש על הסאב שלה שלא לגלוש באתר סקס במשך זמן מסוים.
חשבתי עלי, מה היה קורה אילו מישהי, בתפקיד הדומית, היתה מצווה עלי לעשות דבר כזה.
הרי מצד אחד, אילו היא לא תבין מה משמעות העונש שלה, ועד כמה זה קשה לי לבצע את המשימה שלה, הרי שאז לביצוע המשימה לא יהיה טעם מבחינתי
ומצד שני אם היא תשכיל להבין מה משמעות העונש שלה עבורי (קטן ככל שיהיה), ותבין כמה קשה לי לבצע את המשימה, ותעריך אותי מאוד על זה שאני מבצע המשימה ובמקביל תפיק מזה הנאה- הרי שאז התחושה היא שהקורבן שהקרבתי התקבל (בצורת הערכה שלה אותי ואף יותר מזה: ההנאה שלה מזה).
ואז זה משהו אחר לגמרי.
העובדה שהקורבן שהקרבתי (השפלה, כבוד וכד') לא היו לשווא והקורבן שלי התקבל הם אלה שעושים לי את העניין (ופה אני חורג לעומקים נוספים אז אפסיק).
אני יודע שהדברים שכתבתי הם פרטיים, ולא מבטאים את ההנאה של כל הסאבים/יות מעונש, ובכל זאת.. יש פה עניין שרציתי להבהיר לעצמי ולמי שמעונין/ת.
{בנוסף, אולי זה נותן הסבר נוסף (וכמובן לא יחידי) לסיבה לכך שאני זקוק לבת זוג כדומית, ולא לסישין חד פעמי:
בהקשר זה אני זקוק לאותה הכרה והתייחסות ייחודית למסע אותו אני עובר כסאב (עם כל משימה ומשימה) דבר שיכול להעשות בקירבה אמון ואהבה שמציעה מערכת יחסים זוגית. }
לפני 19 שנים. 17 בינואר 2005 בשעה 12:10
שמש חדשה הפציעה לחיי
והפשירה את הקרח שאפף אותי בימים האחרונים
שאפו לאלוהים ובא כוח/ה : השמש
😄