יש כמה סיפורים שמלווים אותי בתקופה האחרונה ומהווים בשבילי מטאפורה פנימית שקשורה באופן חלקי (ועקיף) לעניין שלשמו התכנסתי לפה 😄
אחד מהם הוא הסיפור של אודיסאוס והסירנות (מהאודיסאה- שיר 12), ואני אספר אותו במילים שלי ובקצרה:
באחד האיים המרוחקים ישבו ושרו כאלה שנשמעו כמו פיות.
המלחים שהפליגו ליד האי שמעו את הפיות הללו שרות- ואז הם היו מייד מסיטים את ההגאים של האוניה לכיוון האי - הכל בשביל להקשיב לקול שירתן המופלאה.
מוקסמים הם היו מקשיבים לשירתן הענוגה של הפיות. הם לא אכלו, לא ישנו, לא שתו, וכמובן לא הפליגו למחוז חפצם המקורי. הם רק ישבו והקשיבו.
אחרי כמה ימים הם היו מתים מרעב ומצמא.
כך יצא שעל האי היו פזורים עצמות רבות של מלחים ונוסעים אחרים שהתקרבו לשמוע את קול שירתן המופלאה.
דורות דורות של מלחים ששטו שם וששמעו על האי הזה, אשר ידעו שאסור להתקרב אליו, התקרבו,
מהרגע שהם שמעו את הקולות של דמויי הפיות האלה הם היו חייבים להתקרב יותר- הכישוף פעל עליהם.
אודיסיאוס, בחזרה הביתה מהמלחמה הגדולה, הכיר את האי וסכנותיו (קוסמת טובה הזהירה אותו).
וכך לפני שהוא עמד לעבור עם המלחים שלו באזור, הוא סתם את האוזניים שלהם בדונג. כך שהם לא ישמעו דבר.
אבל הוא.. הוא לא יכל לוותר על שמיעת הקולות המופלאים האלה. ולפיכך הוא ציווה שיקשרו אותו לתורן, ושלא יאפשרו לו להשתחרר אפילו אם הוא יבקש ויתחנן.
ואכן כשהוא ומלחיו עברו ליד, הוא שמע את שירתן והוקסם, הוא ניסה להאבק במלחים בכדי לכוון את האוניה לאי.
אבל המלחים שלו שמרו עליו, ולמראות מחאותיו הם קשרו אותו יותר חזק לתורן, וכך הוא עבר את החלק הזה של המסע, בשלום.
*
ישנו סיפור נוסף באודיסה שקצת דומה (וגם שונה) שקשור לפה אבל את הסיפור על אודיסאוס והסירנות יותר התאים לי להביא לפה.
לפני 19 שנים. 31 בינואר 2005 בשעה 12:21
