לפני 22 שנים בדיוק (בסדר 22 שנים ושלושה ימים) ישבנו בורסרמיל המכונה אצטדיון וצפינו בקבוצה האהובה שלנו, הפועל באר שבע, משחקת מול ברצלונה הגדולה.
טוב משחקת זאת מילה קצת גדולה בשביל לתאר את מה שהיה שם.
"מאמן" שבמקום להכין את הקבוצה היה מדריך הטיולים של קרוייף ז"ל ,מאמן ברצלונה דאז
קהל שלא אהמין ולא חשב שאפשר או מותר להאמין שיקרה שם משהו
ושחקנים שעלו בגישה של רק שלא נחטוף 6
בגלל כל זה אכן לא חטפנו 6
חטפנו 7
שנה אחר כך חטפנו עשרייה מהאימפריה ההולנדית רודה
ומאז...
שממה
מדבר
גורנישט
לא רק באירופה
בכלל
השחקנים היו עם אותה גישה
כנ"ל הקהל
וגם המאמנים
לפני עשר שנים בדיוק קרה משהו לגמרי שונה
אלונה באה
למדה, טעתה, נפלה וקמה
ואחרי רצף מאמנים כושלים הביאה את אלישע לוי
נכון הוא לא לקח תואר
נכון הוא ניצל פעמיים מירידה בסיבוב האחרון
אבל גם נכון שמשהו השתנה במנטליות של השחקנים
ואז ברקת הביאה את החלקים החסרים לשינוי
ברדה, בוזגלו וברק
וכל אלו עטופים באריזת מתנה בשם אצטדיון המכונה טוטו טרנר
לפני ארבעה חודשים חשבנו שהגענו לשיא
אליפות אחרי 40 שנים
אתמול בלילה, אחרי הניצחון הענק של באר שבע בסן סירו
אנחנו יודעים שלא רק שלא הגענו לשיא
המסע רק התחיל
ואני איתכם
אוהב אותך הפועל באר שבע