בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסתכלת מלמטה

מחשבות, הערות, סיפורים...ובעיקר שטויות
לפני 13 שנים. 15 בינואר 2011 בשעה 21:24

השמאלנים האלה מעצבנים אותי!!!
מה זה השטויות האלה!!

רק השבוע קראתי ב7 ימים את הכתבה המדהימה של יאיר לפיד "גם וגם" ואמרתי שתכלס ברור שאני רוצה שלום אבל מה זה השטויות האלה?!?!

באמא שלי שזה פשוט ביזיון!!!

ידיד טוב אמר ובשכל
"שימו את הבנות שלהם עם אותם פלסטינאים
אחרי שהן יעברו אונס אכזרי
נראה כמה הם יאהבו אותם"

מה זה השטויות ה אלה שהם מסתובבים עם דגל פלסטיני?!!
כאילו מה?! זה כמו להיות יהודי....טוב לא ניכנס להשוואות שואה כי זה אכזרי אבל!

אהעהעהעה אני עצבנית
בשביל מה אלפי חיילים הקריבו את עצמם? לא בשביל השפלה שכזאת!!

אני שונאת את המדינה הזאת...לפעמים
או לפחות את מי שגר בא

לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 22:24

Here in the shadows
I'm safe
I'm free
I've nowhere else to go but
I cannot stay where I don't belong

Two months pass by and it's getting cold
I know I'm not lost
I am just alone
But I won't cry
I won't give up
I can't go back now
Waking up is knowing who you really are

exodus - evanesence

לא הלכתי לאיבוד, אני יודעת
אז מה כן?

אחח, בא לי את הפשטות של פעם

לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 16:57

טוב אני רוצה לכתוב על הסופ"ש הקודם
אך יש בעיה...

זה ממש עצוב שאני לא יכולה לכתוב בחופשיות בבלוג שלי =[

רק אספר שבסוף שבוע שעבר היה מוזר, ושאני חושבת שזה החזיר בי דברים שלא רציתי לחשוב עליהם בכלל.

שיהיה לכולם סוף שבוע נעים!

לפני 13 שנים. 2 בינואר 2011 בשעה 17:38

אני קצת מנסה לסכם את הסוף שבוע שעברתי, באמת שזה לא פשוט...

אני מרגישה כל כך מוזר, היה לי כיף, באמת שזה כיף. אני מאוד נהנתי...

טוב אני אסכם את הסופש הקודם בסופש הבא...

לפני 13 שנים. 30 בדצמבר 2010 בשעה 15:08

רוצה לעשן!!

לפני 13 שנים. 29 בדצמבר 2010 בשעה 18:44

מן חוסר טאקט כזה של הגוף.

תמיד חלש כשאני צריכה אותו חזק

כל שיעול מזכיר לי כמה מרפי רוצה לדפוק אותי.

מקווה להרגיש יותר טוב עד יום שישי :(

לפני 14 שנים. 25 בדצמבר 2010 בשעה 2:04

מסתכלת על עצמי במראה.
רואה את מה שאני רואה תמיד.
אותי, שכולם מכירים.
גם אלה שחושבים שהם הכי מכירים, אז גם הם מכירים את ה-אני שאני בוחרת להציג.

מרגישה קצת צבועה.
לדרוש להכיר בנאדם ולא להיחשף בעצמי...

אולי עדיף לשכוח את ה-אני שהסתרתי היטב כל כך הרבה שנים, היא לא עושה לי טוב כל כך, היא כמו המלאך במצפון שלי, היא הקול שתמיד גורם לי להתערער על הבחירות שלי.

אני אשכח אותה.
הנה, היא אומרת לי לא לשכוח.
אז אני לא אשכח
אני אמשיך להדחיק

מסתכלת על עצמי במראה,
ומרגישה את ה-אני של פעם, נלחמת לפרוץ החוצה.
מקווה שהיא לא תצליח

לפני 14 שנים. 24 בדצמבר 2010 בשעה 15:13

כמו כולם, עשיתי את הסקר בהשראתו של דיינה!

ויצאו לי תוצאות מוזרות...

אני צריכה קישור כדי לעשות את זה שוב!

לפני 14 שנים. 22 בדצמבר 2010 בשעה 22:17

בא לי שינוי...

השגרה..הורגת

לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2010 בשעה 10:30

אתה חושב שאני האכזבה של חייך, איך הכל היה כל כך מושלם חוץ מהפרט הקטן הזה, "יש לך אחות חכמה כל כך, את לא יכולה להיות קצת דומה לה?"
אין בי איכויות? אתה מסתכל ורק מתאכזב?
אין שום דבר שנותן לך תחושה קטנה של גאווה?
ואם אני לא אהיה אני, אכחיש את האופי שלי לחלוטין, אהיה ילדה טובה.
אפסיק לעשן, אפסיק לשתות, אפסיק להיות בעולם הזה, אפסיק לכתוב על מה שעובר עליי, אפסיק להתפרע כל שישי וחמישי, אפסיק לבכות כשכואב...

אם אני אפסיק לחלוטין להיות אני, תיהיה גאה בי?
ואם אני באמת אעשה את זה, איך אדע שאתה גאה בי?

תן לי סימן שאתה מביט בי, עוד יש לך תקווה, שאתה מקשיב למה שאני אומרת. ואני אשתנה


מבטיחה.


כי כל ילדה רוצה שאבא יהיה גאה בה, גם אם זה מלמעלה