מסתכלת מלמטה

בא לי להיות בשליטה על החיים שלי, אבל הוא תלוי בכל כך הרבה דברים אחרים שקשה לי בכלל לחשוב על הרעיון..

אבל מצד שני אני משוכנעת שיש כמה דברים שאני צריכה להגיד עליהם תודה...אנשים שאני צריכה לומר להם תודה..


אבל תודה באמת, תודה מהלב... לא "תודה שנתת לי לגמור מאסטר/אדוני/וואטבר"
וגם לא להודות על דברים שקיבלתי במובן המוחשי...

כי רכוש בא והולך..

זכרונות הם לתמיד..

אז למרות שלא נראה לי שהמיועדים קוראים את זה אבל לא משנה..


תודה על הזכרונות, תודה על הרצון להתקדם ולהצליח ולהיות יותר טובה מיום ליום, אני מקווה שאני עומדת בציפיות, זה לא פשוט כל כך..

המצחיק הוא שאני מגדירה את עצמי כבנאדם די אופטימי, רק שהכל בדיבורים...

בא לי להיות אופטימית עד הסוף...זה אפשרי בכלל??