לפני 14 שנים. 6 בנובמבר 2010 בשעה 21:41
אני כל כך שונאת כשמשהו מבאס קורה למישהו שחשוב לך..
ואין, פשוט אין איך לנחם, אלו המכשולים שכל אחד עובר, והאנשים שצופים מהצד, יכולים רק לצפות מהצד
אז נכון, זה לא אסון טבע, וזה לא חיים מוות, זה ממש ממש לא כזה דרמטי..
אבל זה עדיין כואב לראות את זה מהצד, ולדעת שלא משנה מה אני אגיד, או אעשה...
בכל מקרה, היה סופ"ש בחברה טובה, היה נעים ונחמד, וה-3 שבועות הקרובים עומדים לעבור ממש לאט נראה לי...
מתגעגעת...
שבוע טוב