מסתכלת מלמטה

כשהכל נראה כל כך רגיל, כל כך מוכר, כל כך שגרתי,
החדש, הספונטני והשונה פתאום
מפחידים יותר
מאיימים יותר
רחוקים יותר ממני.
ורק אחרי, אחרי שאתה יוצא מהביטחון, מהמגננה, מהרגיל.
מבינים שהחדש
מחשמל אותך
מרגש אותך
משנה אותך
אבל גם זה, לא כזה שינוי, לא כזה התהפכות עולמות, סך הכל חידוש..
ריגוש.

אז שונה אני לא, אבל משתנה בתקווה שכן,
בתקווה שאני מתפתחת, לומדת, מכירה, מתרגשת מחדש.


who's gonna stop me now, bitches???
:)