מסתכלת מלמטה

היא שוכבת על המיטה, מחכה שהוא יחזור מהשירותים, עירומה בשבילו, פתוחה עבורו, כנועה לו.
הוא חוזר, ומתיישב על קצה המיטה, היא יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות, והיא עושה זאת, כמו תמיד. היא משתגעת, למה להיות כל כך צפויה? את מטומטמת, תפתיעי אותו.
בעודה יורדת לו, הוא מדבר בטלפון, הוא עושה זאת בכוונה? הוא מנסה לחרמן אותה? הוא לא מבין שהיא משתגעת כבר שעות? שהוא לא צריך להוסיף שמן למדורה?
האם היא באמת כלום עבורו, שאפילו העובדה שהיא מלקקת לו את הזין לכל אורכו כבר לא משנה לו?
היא דומעת, תפסיקי לבכות מטומטמת, את פשוט תקומי ותלכי.
אוקיי, עכשיו את תקומי ואת תתלבשי ותלכי וזה יהיה כאילו לעולם לא הכרתם, הוא לא מספיק טוב בשבילך.
הוא מסיים את השיחה. מעולה, עכשיו כשהוא רואה ושומע אותך את תקומי ותלכי, ככה הוא ידע שאת כועסת, אולי הוא ירדוף אחרייך, אולי הוא יעצור אותך מללכת, יגיד לך שהוא מצטער, שהוא אוהב אותך בעצם, שאת הכל בשבילו.
הוא בטוח יעשה זאת, הרי הוא הכל בשבילך אז גם הפוך, לא?
"את לא מרוכזת"
איך אני אלך עכשיו? הוא כל כך מכיר אותי, הוא קורא אותי כמו ספר פתוח, פעור רק בשבילו. הוא הרי יודע מתי אני מרוכזת ומתי אני לא, איך אני אעזוב בן אדם שכזה.
"טוב הגיע הזמן שאני אלך"
"אל תלך, בבקשה, אני אתרכז, מבטיחה"
"לא, אני צריך ללכת, תעבירי לי את הדברים שלי ותתלבשי ותפני לי את הדירה, ליאורה חוזרת עוד מעט ואני לא רוצה שהיא תראה שבלגנתי את הבית"
"מתי תספר לנו על הקשר שלנו?"
"כשיהיה קשר לספר עליו"
צודק, אנחנו סה"כ לא כל כך הרבה זמן ביחד, וכן, אנחנו ביחד.
פעם הבאה הוא יהיה יותר מרוצה, אני אדאג לכך שהוא יהיה מרוצה.



מפחדת להגיע לנקודה הזאת....האם אהבה שווה את הכאב שתמיד באה אחרי?
והאם אפשר למצוא במקום כל כך מנוכר משהו כל כך אמיתי?
תהיות תהיות