מסתכלת מלמטה

היא שותה מהכוס מים בחינניות, יושבת בחינניות, מחייכת בנימוס, בחורה לפי הספר: חצאית צנועה, חולצה בלי מחשוף, צמה ארוכה ומשקפי ראיה.

הוא שואל שאלות, והיא עונה בנימוס - כן, לא, תודה, לא תודה.

"את מוכנה"
"אני חושבת שכן"
"גשי לחדר ותתפשטי, ותחכי לי על הברכיים"

היא קמה בנימוס, מניחה את הכוס על השולחן, ניגשת לחדר, מורידה כל פריט לאט, מקפלת ומניחה על השולחן, עד שנשארת במערומיה, מתיישבת, בתנוחה שהוא ביקש ומחכה בנימוס.

הוא נכנס לחדר, בוחן, בוהה, בודק, נוגע, מלטף.
"תורידי את הכתר, פה את לא נסיכה"
"כן, בסדר"
היא מורידה את הכתר

"מה אמרנו שאת עכשיו?"

היא נושמת נשימה עמוקה, מוציאה את כל האוויר מראותיה, כאילו מתנקה מכל היום שלה, מאפשרת לעצמה להתחיל את הרגע בנקיון מלא מכל מה שהיה עד עכשיו.

"אני הזונה שלך, ואני כאן לשימושך האישי, בבקשה תשתמש בי"
"סוף סוף נימוסים שאני אוהב."