אמיתית או מיתולוגית

פרופיל לא קיים.

כמה משמעות יכולה להיות לפרופיל לא קיים!?!

מילים שנאמרות וגם אלו שלא, מצליחות להניס את השינה.

פאק!

לא קיים עלק..

אני לא מתחרטת על כלום.

אני בפריחה מינית וטוב לי.

אבל.. (ברור שיש אבל)

ריק לי קצת, עצוב לי קצת יותר..

היה לי סופ״ש מדהים ומלא בחוויות, עכשיו אני צריכה לעכל את כולו.

בעיקר את השעות האחרונות שלו.

היה ברור לי שהלילה לא יהיה סקס ביני לבינו לבינה.

זה לא ממש מנע ממני להתגרות בה כל הערב.

זה גם לא מנע ממני להעיר אותו ולהחזיק אותו מתוח וזקוף כל הערב.

כשהוא נכנס לחדר השינה, פישקתי את רגליי והחדרתי אצבע לתוכי. היא מצצה אותה בשקיקה.

היא נכנסה לחדר השינה ולי לקח כמה דקות להצטרף אליהם.

כשפתחתי את דלת חדר השינה היא כבר ינקה אותו נמרצות. נשכבתי לצידם.

נישקתי אותו בזמן שידי פילסה את דרכה לרטיבות בין רגליה.

אצבעות חדרו אחת אחרי השניה ללא קושי ובלי לשים לב היד שלי חפנה אותה. את כולה. 

עשיתי לה נעים עם הציפורניים על דפנות הנרתיק. מדהים.

היד שלי עשתה איתה אהבה.. והיא אהבה את זה.

שלפתי במהירות וכיוונתי את הזין שלו במקום. תענוג.

שינינו תנוחה.

היא רכובה הפוך. גבה מופנה אלינו. אנחנו מתנשקים והיא מתחככת בו.

היא פעורה מול עינינו.

הוא מפשק לה את הפלחים ואני שוב מחדירה את אגרופי לתוכה, הוא מעסה את הדגדגן הנפוח שלה.

אני מגבירה את הקצב והיא מתפתלת / משתפדת.

הפעם שנינו ראינו את ההשפרצה. היא עדיין באותה תנוחה. ממוטטת על רגליו ואנו רואים את שאריות האורגזמה שלה. זה נראה כאילו הכוס שלה אומר לנו תודה.

הם צריכים לשירותים. אני אומרת לה לגשת ערומה לאסלה ולהתיישב בפישוק רחב.

ולו אני אומרת שיש בי רצון להחזיק לו בזמן שהוא מטיל את מימיו.

הוא נעמד ואני לצידו, אוחזת באושר את איברו. קילוח חלש מתחיל ואני מסתכלת מהופנטת.

מכוונת על שדייה ובין רגליה. הקילוח מתחזק ואין מאושרת ממני.

מסמנת אותה דרכו.

היא מתקלחת ואנחנו מעשנים סיגריה.

אני מנשקת את שניהם נישוק של לילה טוב והולכת לישון.

יש בי כעס אצור.

על העבודה, המשפחה וגם קצת עליי.

זה משהו שקבוע בתוכי כבר כמה חודשים.

הידיעה שיש לי אותך בחיים שלי משמחת אותי.

שאני יכולה להרים טלפון או לשלוח הודעה ותמיד למצוא אוזן קשבת.

הידיעה שיש לי אותך בחיים שלי מחזקת אותי.

לדעתי, הרגע שבו נפגשנו לא היה מקרי בכלל, אלא מתנה מהיקום.

קצת שמאלצי, אני מתארת לעצמי, אבל מותר לי.

אחרי הכל, יש בי כעס אצור.

}{

סיפוק.

חמש אותיות.

עשרות מיתות קטנות.

זכרון אחד שלא עוזב אותי.

תודה על סוף שבוע חלומי ומפנק.

בחיי שאני אוהבת לראות כמות גבוהה של צפיות בבלוג,

במיוחד כשלא כתבתי יומיים או יותר.

אבל תשאירו סימן חיים..

לייק או תגובה עושים לי הרבה יותר מאשר מספר תלת ספרתי.

לא כל הנוצץ זהב.. תוהה אם לחדש את המנוי..

מתגעגעת לסופ"ש האחרון.

מחכה לסופ"ש הקרוב.

נטרפת ממחשבות על הסופ"ש שיגיע אחריו.

גם אתם מרגישים שהחיים קורים רק בסופי שבוע?

*כותבת פוסט זה רוצה להרגיש שהיא חווה את החיים ולא רק חיה אותם*

רפרפתי לי בפורום

עבד של עבודות בית

והתגובה של tch פשוט הקסימה אותי:

"יש אנשים שלא מקבלים סיפוק או ריגוש מיני בבדס"מ אלא נהנים לשרת,
למלא הוראות,לציית,לחוות שליטה.
אישית,אני ונילי לחלוטין מבחינה מינית אבל אני כאן כי השרות הוא דרך חיים והשקפת עולם עבורי.
אני לא "גומר" מלעשות ספונג'ה ומעולם לא ניקיתי בערום.
מעולם לא הצליפה בי השולטת כשניקיתי את ביתה
למעשה אני מעדיף שלא תהיה בבית כשאני מנקה ו "תסתובב לי בין הרגליים".
העובדה שהיא(השולטת) מגיעה לבית נקי זה הסיפוק הרוחני שלי.
הידיעה שהקלתי את חייה .
אם היא תעמוד לי "על הראש" ,אין כאן שום הקלה עבורה אלא טירחה.
אתה כאן בגלל שעומד לך הזין,אחלה.
אתה רוצה לקבל,זכותך.
אני רוצה לתת,זה ההבדל,השרות והזכות לשרת זאת התמורה האמיתית לדעתי.
אבל לא שופט אף אחד,איש באמונתו יחיה.
יש אנשים שאוהבים שמחרבנים ומשתינים עליהם.
יש שמתחברים לכאב,לתליה על הקיר,להיות סגורים בכלוב או לחוות מחטים וסיכות.
התחום הוא כל כך רחב ויש נישה לכולם.
כל אחד מה ש"עושה" לו את זה."

הוא כתב על ארון שלדים...

והכתיבה שלו זרקה אותי לסיטואציה שעליה הוא שיתף.

כבר הרבה זמן שאנחנו מכירים, מהפנים החוצה ומלמטה למעלה.

הוא איתי כי אני רואה מעבר למסכה שהוא מציג.

אני איתו כי גם כשאני למטה, שנינו יודעים שאני למעלה.

אני אעשה הכל בשבילו, ככה זה כשאוהבים.

אחרי כמה חודשים פה בכלוב, כבר מצאנו לנו את קבוצת החברים שנעים לנו איתה (תקראו לזה קליקה מבחינתי)

ואז בהפתעה קיבלנו הזמנה.

ערב אינטימי.לא מכירים את כל המוזמנים.

הוא מאד חושש מהערב הזה.

התרגל למסיבות, שם הוא יכול לבוא לבוש בשחור, אוחז בשוט ואני לצידו. מעולם לא שיחקנו בפומבי.

ברור לכולם שאנחנו זוג.

ישבנו בסלון ודיברנו על הערב. מה ללבוש ואיך להתנהג.

שלחתי אותו לחדר, לבחור בגדים ואמרתי לו שיפתח את הלב וישחרר את עצמו, הוא כבר יידע על תקן מה מגיע ואיך להתנהג שם.

הוא מתמהמה בחדר.

אני נכנסת בשקט וקולטת אותו עומד ובוהה במדפים. הוא מחזיק את השוט ואני מחייכת.

האהבה שלי אליו גואה ואני יודעת שאם ירגיש שהוא רוצה להיות למעלה אני אכופף את עצמי על מנת שיוכל.

אבל הוא לא זז, וזה מרגיז אותי, עוד חצי שעה צריך לצאת והוא הכי לא החלטי שיש.

אני מתקרבת אליו מהר ושולפת את השוט מידו ובלי לשים לב מעיפה סטירה. הוא מחייך.

אני מורידה אותו על ברכיו ורואה איך החיוך נהפך לזיקפה.

מרימה את שולי השמלה וטומנת את ראשו במפגש רגליי. הוא מלקק נמרצות.

מתנתקת ממנו במהירות, בוחרת מהמדף מכנס שחור אלגנט וחולצה שחורה.

"תלבש את זה זריז" אני פוקדת.

כשהוא מסיים אני מסמנת לו לבוא אליי ורוטנת, "אתה יודע כמה אני מאוכזבת כשאתה גורם לנו לאחר".

לוקחת מאחורי גבי את הכלובון ונועלת אותו.

"חבל, הוא יכול היה להנות היום".

הוא נושק לראשי במבוכה.

שנינו יודעים שהוא נלחם עם עצמו.

הוא יודע שביחד אנחנו ננצח.

אצלי אין משחקים.

*הכותבת מעולם לא פגשה את הכותב ~ למרות שתשמח לשבת איתו ועם זוגתו לקפה ידידותי*

זה כבר נהיה הרגל, שגרה עם טוויסט של קינק.

לפתוח במיטה את האינטרנט. הכלוב. בלוגים. המועדפים שלי.

להתעדכן אצל בטי ודארקי.

לבדוק מבצע אצל פולו.

לקחת אתנחתא אצל לילימיי ועל הדרך לראות סרטון של אלימלך.

לדלג לבכוח המוח ופשוט להנות מהכתיבה.

לזרום עם הדימיון של האניפינגר המהממת שלי.

עוקבת אחרי הסיפורים בהמשכים של תומריקו, דניאלה ומיס הייד.

מדי פעם מישלי, גם וגם, לוטוס ואיון משחררים עונג (כל 1 מענג אותי אחרת)

הציניות וההומור של קופיאלה מעלים לי חיוך לפני השינה.

כמעט שכחתי את מת׳ה (נראה לי שככה את כותבת את זה בקיצור חיבה שכזה) יא שנונה אחת!

בחיי שיש עוד הרבה במועדפים שלי (מעל 7 דפים)

תודה שאתם כותבים ומשתפים ומקסימים.

הייתי שמחה לשבת עם כולכם לקפה או מרטיני.

אולי זה ייקרה מתישהו.

לילה טוב.