יש בה משהו בוודקה שגורם לך לרצות להקיא עוד כשאתה רק מריח..
אין רוסי בעולם ( וכמה נוספים על הדרך ) שלא זוכר את הפעם הראשונה שבה השתכר איפשהו בתחילת שנות העשרה שלו..
בד"כ בשכונה מתחת לאיזה בית, או בגינה ציבורית. לברי המזל זה קרה במסיבה אצל חברים, אבל האפקט נשאר זהה.
עם השנים הוא לא דוהה וכמעט כמו כל פעם ראשונה בחיים, אתה זוכר את זה.
תחושה של הייפ מוזר בגוף.. חיוך דבילי ויאמבה מצב רוח טוב. עד שרוטב הבולונז מארוחת הערב עולה לך בגרון ואתה רץ לשיחים כדי להימנע מהפאדיחה..
המכנסיים והנעליים מלאות בנק' קיא קטנות, היות ואת מקצועיות ההקאה בלי שישימו לב אתה תפתח רק בשלב מאוחר יותר, וזה רק השיעור הראשון.
עם השנים אתה רק לומד לשתות מהר והרבה. חוץ מזה כמעט כלום לא משתנה בפראקטיקה.
כמעט 15 שנה חלפו מהפעם הראשונה שלי ואני עדיין זןכר עצמי שרוי במסדרון בבית ונשבע לאלוהיי כל המסיבות שבחיים אני לא אשתה יותר.
אתמול לא היה יום שונה משאר הימים, רק לא חשבתי שהוא יכלול וודקה. מזמן עברתי לג'ק דניאלס מפאת שורשיי האמריקאים ואהבתי לתירס
( הצחקתי את עצמי לרגע ).
היום עבר בסדר, כך גם הלילה, גיבורים לא מקיאים..
אבל לקום בבוקר עם הכאב החד הזה בין הרכות זו תופעה שכמעט השכחתי את עצמי ממנה..
התקף חמור של חמרמורת... מעצבן ומעיק..
יש למישהו גולדסטאר קרה? זה עוזר..
לפני 15 שנים. 5 בספטמבר 2009 בשעה 10:53