בשנים האחרונות עם ריבוי יכולות טכנולוגיות, הפכנו בעל כורחנו להיות אנוסי ברכות.
פעם, היינו שולחים ברכות או מתקשרים לפחות..
המשקיעים היו שמים את האשה ליד התנור שתכין עוגה והיינו הולכים לברך בני משפחה.
היום??
עם מה נשארנו? שלל ברכות במייל - מיחזור ברכות שקיבלנו מהעבודה או מכל מיני אתרים קקיוניים שככה עוקפים את חוק האנטי ספאם.
ואז שולחים את זה בתפוצת נאט"ו, סתם, כדי לצאת לידי חובה..
המהדרין ידביקו סטאטוס במסנג'ר ובפייסבוק כדי להיות ממש בסדר אם אלו שלא שלחו להם את הברכה.
אנחנו את שלנו עשינו..
היום מידת ההשקעה נמדדת בכמות ההודעות שאתה שולח בפלאפון..
המשקיעים ישלחו לכל הספר טלפונים. הקמצנים רק לאלו שבאמת חייבים.
נהיינו כאלה כי נוח לנו לברך בלי לקום מהספה..
חבל...
במאמר אישי מוסגר, אני מוחה נגד "שנות טובות" קבוצתיות ונטולות כל רגש של חדוות החג..
לפני 15 שנים. 18 בספטמבר 2009 בשעה 8:37