מקרה שאירע.
ילדה סוערת ובוכייה עוצרת לידי על אופניה באמצע יום כיפור וההליכה השנתית שלי עם הבת זוג שגררה אותי חצי עיר.. רק בשביל לפגוש את אחייניה.
הילדה דידדה לעברנו, במבט אמא אמרה לי לא לדבר עם זרים, אבל ברגע זה אני שמה זין על מה שאמא אמרה, היא פשוט פירקה את נשמתי.
שאלתי איך קוראים לה? ליאור
ואיך קוראים להורים? אביבית ויהודה..
את זוכרת את המספר של אמא? ( מקווה שהיא לא "לא עונה למס' שהיא לא מכירה" )
054.. קול רועד.. אר אררררר ארבע..
ליאור אל תילחצי, את בטוח זוכרת את המספר.
0544752 המספר המלא שמור במערכת.
הלו?
אביבית?
כן, הלו.
אני מצטער אל הטרחה, אבל הבת שלך, ליאור, הלכה לאיבוד. היא לא מוצאת אתכם..
מה זאת אומרת? איפה אתה?
אני. ליד מפעל טבע..איפה את?
תגיד לה שתגיע לאם המושבות ותיסע ישר.
רציתי להגיד , חתיכת פוסטמה מטומטמת, בואי תקחי את הילדה שלך מפה, מה את לא שומעת לסיפורים של טטיאנה הופשטיין מאוסטריה?
אבל כל מה שיצא.. אין בעיה, אבל תפגשו אותה בכביש הראשי..
ליאור, סעי עד הרמזור ומשם ימינה, אמא מחכה שם ( אני מקווה )
אגב, האחייניות, לא הגיעו... הציפייה הייתה לשווא.
לפני 14 שנים. 28 בספטמבר 2009 בשעה 9:13