אידיוט אחרונות

בני אהובי..

היום החלטתי לכתוב לך מכתב..

לא במייל כמו שאתה רגיל אפילו לא במסנג'ר. החלטתי לשלוח לך מכתב שבו אספר ואסביר מה עבר עליי.

כשאתה נולדת, הבטחתי לעצמי ולאמא שלך, שלעולם לא אעזוב אותך ליותר מרגע אחד. שתמיד תהיה בזווית העין הבוחנת שלי, כדי שחלילה לא תמעד כשתלמד ללכת.
שהנסיעה הראשונה על האופניים תהיה רק אחרי שרצתי 2 רחובות וחצי עד שעזבתי אותך לנסות לבד, ו 10 מטר אחרי זה כבר שפשפת את המרפקים בבכי קורע לב אחרי שנכנסת בעמוד.

ידעתי שיבוא היו בוא אני אצטרך לנהל איתך שיחה על יחסי מין, לא על דבורים ודבש, אלא על זיונים, לספר לך למה אני שונא אבל בעצם הכי אוהב את החבר הכי טוב שלי, אתה תדע שזה בגלל בחורה. אותה אחת שהתחתנה נישואים גרועים ועכשיו היא גרושה + 2 ואתה איתי ואני לא עוזב אותך במבטי ומלווה אותך בכל צעד שאתה עושה.

בני אהובי, אתה גרמת לי לאושר עילאי. אושר שאף פעם לא חוויתי, לא רק כשיצאת לאוויר העולם, אלא בחיוך הכובש שלך, על הפעם הראשונה שקראת לי אבא ועל אותם הלילות שבהם עשיתי עצמי ישן עד שהמפתח הסתובב בדלת ואתה נכנסת בכבדות.

תמיד פחדתי שיקרה לך משהו, והחרדות שלי נשארו עמוק בבטן, לא רציתי לחלוק איתך כי תמיד מה שהפחיד אותי אפילו יותר מזה שלא יאונה לך כל רע, זה העובדה שאני אהיה מלחיץ כמו סבא שלך. הסבא שהכי רצה להכיר אותך, אך לא הספיק לשמוע אותך אומר את המילה הראשונה.

אבל תדע לך, בני אהובי, שתמיד, ניסיתי להיות שם בשבילך כדי שאתה תגדל להיות יותר טוב.

יותר חכם, יותר מצליח ויותר מאושר. החיים שהענקנו לך, אמא ואני, היו בשבילנו מתנה. מתנה שלא חלקהו עם העולם. רצינו להשאיר אותה לעצמנו, אבל ידענו שיבוא היום ונצטרך להבין שגם אתה, תפרוש כנפיים, ותצא אל החיים שמעבר לבית שלך.

הבית, שבו עשית את צעדייך הראשונים, ששברת בו יד ורגל אחרי ניסיונות להיות צנחן, או הפעמים שבהם הרסת קירות בתקווה שיקחו אותך לשריון בתור טנקיסט מוביל. תמיד היה לך למבצר שבין חומותיו יכות להתפרק, להוריד את כל המסכות ולהרגיש שאתה זה אתה וכאן, בבית אין שום דבר שיפגע בך.

נפטרת ביום שלישי, אחרי שנלחמת במשך יומיים רצופים על חייך.

אני שם לך את המכתב ביחד איתך כדי שתוכל לקרוא אותו בזמנך הפנוי בהפסקה בין הפלירטוטים הקלים שיהיו לך שם עם המלאכיות, אולי של צ'ארלי.. אני יודע שגם במקום שאליו תגיע תמצא מישהי שתימס מהחיוך המבויש שלך.

אני יכול להגיד לך, בני אהובי, שאיתך מת הלב שלי. אני בחור שחור שבו הזמן עצר מלכת.

לו רק יכולת להגיד לי שלום אחד אחרון.. הייתי משלם עליו את כל חסכונותיי.

היה שלום, בני אהובי. תנוח.