מקרה התא"ל שהודח לדרגת אל"ם ולאחר מכן הוחזר לתא"ל לא עומד במבחן בוזגלו.
מאתמול בשעת אחר הצהריים, מפקד, כל מפקד בצבא, לא יכול לעמוד מול חייליו ולהגיד להם שהצבא שלנו הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.
את מוסר חיילינו איבדנו מזמן, את החותמת על עיבוד המוסר של מפקדינו קיבלנו רשמית אתמול.
כאות קין על מצחו של תא"ל תמיר, של כל מפקדי צה"ל מכאן ואילך, ותעודת עניות לאותם 15 המילואימניקים שאישרו לו.
הרמת ידיים לאות נצחון הייתה לשווא. האיש הרשה.
הוא נלחם על דרגתו.
על הפרסטיז'ה שבגולני לא מרימים ידיים בשום מאבק.
דרך קלישאות הקרבה, בצורה פוליטית ובריונית מובהקת של מגיע לי, הצליח האל"ם להחזיר לעצמו את התא"ל, לכופף את כל צה"ל ולהוכיח רק דבר אחד ויחיד, פרט לזה שהוזכר לעיל.
לו מדובר היה בבוזגלו מחיל החימוש היו תולים את גופתו ברחבה שמול הכניסה למגדלי הקריה. הכל בשם הצדק והלחימה הא מתפשרת של הצבא אם הנורמות שהוא הציב לעצמו.
גם בן גוריון הדיח חייל כי גנב אוכל לביתו במעברה והביט שמאלה וימינה כשקציניו בזזו והתהוללו.
מפקד, מעוטר ככל שיהיה, שועל קרבות ותיק ובעל עיטורים מפה ועד טימבוקטו צריך לדעת מתי לקבל 2 החלטות קריטיות:
א. מתי להגיד, לא.
ב. מתי לשים את המפתחות ולתלות את הכומתה.
במבחן התוצאה כשל התא"ל כשלון חרוץ.
חוש הרחמים שלי התעורר היום בבוקר למפקדים שיסבירו לחייליהם איך יכול תא,ל להישפט,להיות מורד בדרגה ואז לקבלה בחזרה עפ"י החלטה של 15 אנשי מילואים.
יום עצוב לצבא, יום לא מעודד למדינת ישראל
לפני 15 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 20:30