אידיוט אחרונות

... השיחות נסובו סביב העבר. האווירה לוותה בהרגשה כאילו אנחנו בבורדל שנלקח היישר מסצינות שנשארו על רצפת חדר העריכה של "שורטבאס".

הבדיחות והשיחות הרציניות על הא ועל דה, הובילו אותי לשקר הקבוע של גבר שרוצה לבדוק האם יהנה הלילה ויקבל הצעה להעביר אותו במיטה זרה.
- אפילו לא הבאתי קונדומים.
מרבית הנשים ייבחרו להתעלם מהמשפט ולהמשיך בשיחת הפלירטוט שרק מאריכה את הקץ הבלתי נמנע, היות ושניכם כבר מזמן חולקים תנוחה אופקית.
היא שאלה אם בפעמים הקודמות הבאתי קונדומים.
כשאתה רגיל להתעלמות, עצם ההתנגדות הפתאומית תופסת אותך טיפה עם התחתונים למטה.
אבל כיאה למצב, יש הרבה דרכים לצאת מהסיטואציה הסבוכה הזו, שהשארת את עצמך עם תשובה שלופה מהמותן ונאלצת כמו חייל בשדה הקרב שנגמרה לו התחמושת, לבחור ב 2 אופציות :

1. לאלתר.
2. לרוץ לעבר האויב בצעקות "תמות נפשי עם פלשתים"

דברים כדאי לזכור כמו שהיו.

5 שנים עברו. לחלקינו זה נראה כמו אתמול ולחלקינו זכרון עמום.
הדברים שהצטיירו במוחנו כמוחשיים, יכלו להופיע בחלום אמין במיוחד או כמו איזו דרקטיבה של התת מודע שהפליגה במעלה הנוסטלגיה וגרמה לחשוב שהדברים אירעו בדיוק לפי הזכרון שלך.

הבעיה מתעוררת כשלידך אדם שחווה איתך את אותם הרגעים והזכרונות שלו לא תואמים..

או אז מתחילות השאלות האלמותיות.

- אתה לא זוכר? זה נורא מעליב, אתה יודע )
- איך יכול להיות שזה לא קרה?? ( רבאק דבר כזה לפחות היית אמור לזכור )
- אתה בטוח? ( זאת ההזדמנות האחרונה שלך לקבל הלילה )

בנימה אישית, יש לי זכרון מצוין לפרטים הקטנים. אני זוכר בפרטי פרטים דברים קטנים שקראו לי לאורך השנים אבל בחיי שיש דברים מהותיים שאני לא זוכר, אולי כי הם פשוט לא קרו אלא במוחה הקודח ( שגם אותו אני אוהב ) או כי פשוט הדברים נראו לכל אחד מאיתנו ממרחק הזמן, שונים וכל אחד בחר לזכור רק את מה שנוח לו.