אידיוט אחרונות

היו ימים שבהם אהבתי וסבלתי.
היו ימים שרק עליה חלמתי.
ראיתי אותה בחלומי,
רוכבת על סוס לצידי.

מה לי ולשעמום הדפים שבספר,
כשלרגליה יכולתי ליפול.
מה היה איתך נסיכת דמיונותיי,
מה נשאר ממך מושא חלומותיי.

גופנו שחו בשמחת האביב.
ראשינו הסתחררו מהיין.
הסבל והעצב נראו רחוקים,
אהבתנו נראתה ממרחקים.

ועכשיו אני מוכן,
צוחק דרך הדמעות
ובוכה ללא סיבה.
גופה קפא וכך גם ליבה.
ממצגי השווא ומהפחד
להזדקן יחדיו.

הספקתי לשיר את שירי ההלל.
הבנתי לא לחכות לחלומות.
הימים נטוו בחוטי של שקרים,
איתה היו רק תעתועים.

לא מחכה להמשך מופע התחפושות.
שובר כלים ומשתחרר מהשקרים.
לא אשרת כעבד חלומות השווא
ולא אתפלל לזאת שאוהב.