אפתח בגילוי נאות, אני עייף..
עד לפני שנה הייתי רגיל להיות עייף.
במשך כל יום הייתי ער 16-18 שעות בעבודה ואפילו הצלחתי להינות מהמצב.
שנה חייתי באופוריה, חופש!! מנוחה לגוף ולנשמה.. חיי איכות, אהה בעצם, קוראים לזה, חיים.
ועכשיו, בערוב חיי, החלטתי לנסות את עצמי מחדש.
אבל, מה אגיד ומה אומר, הגוף כבר לא ממש סוחב..
העייפות ממלאת אותי כל אימת שמתחשק לה. ההשכמה בבוקר נהית אפילו קשה מבעבר.
השעות הקטנות של הלילה הופכות להיות יותר קשות מיום ליום..
אני שונא לכתוב על זה לעצמי שוב ולתכר, אבל כנראה שאני מתחיל לחוש באותם רגעים משפילים בחייו של כל גבר.
משבר גילה ה... הזקנה הופכת להיות רלוונטית יותר מבעבר, ואני מבין שלפני עשור התגייסתי לפני 2 עשורים הגעתי לארץ.
החיים מתחילים לקבל נפח של מה היה ומה עוד צפוי להיות לאור מה שהיה.
אכן, קשים הם חייו של בחור שיש לו יותר מדי שעות שהוא ער במהלך היום וחושב על הבולשיט הזה ברמה כזו שכמעט מצליחה לחלחל
פנימה.
לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 21:53