אידיוט אחרונות

גרסה רוסית ומצ'ואיסטית.
בימים בהם האבות והסבים שלנו היו מתקנים את הרכבים שלהם בעצמם.היות ומיטב המהנדסים ברוסיה המציאו מכונית שבקלות את המנוע ואת המרכב היה אפשר להגדיל ב שקל ו תשעים ועוד היו נשארים חלקים ספייר.

אין לי דבר ואף חצי דבר נגד עבודה גברית, להיפך. מגיל 5 נגררתי בעל כורחי לעזור בתיקונים הקטנים בבית. החל מהחזקת ארגז הכלים בעוד אבי המשפחה דופק מסמרים על ימין ועל שמאל, דרך תיקוני מכונות כביסה לדורותיהן, מקררים, תנורי גז וכל שאר הטרארם המכאני והחשמלי שהיה בבית.

כל זה הוביל אותי ל 2 מסקנות עיקריות שחוויתי על בשרי.

1. באחת מהדירות שבהן גרתי, נשרפה המנורה בחדר של השותפה, והפגנתי ידע מטורף, תוך כדי נפנוף ארגז הכלים שנקנה מבעוד מועד בחנות כלי בית.
פירקתי את העסק ולאחר שחיברנו את המפסק, התברר שכל הבית איבד את היכולת להאיר, בעקבות התערבותי הכירורגית.

180 שקל ושיחת טלפון אחת אחרי, החשמלאי השכונתי, שבוא נניח שקראו לו יוסי, שלא הפסיק לסתלבט עליי, תיקן. תוך כדי העובדה שהוא פשוט הפך את מפסק החשמל הפוך וחיבר..
חשמלאי אני כבר לא אהיה.

2. כשקניתי את האוטו הראשון שלי, גולף טראנטה שנת 90 יד שנייה מאישה שחורה שספרה לי את עשרת אלפים הג'ובות אחת אחת בסניף דואר זניח בפ"ת, במהירות שלא היתה מביישת חלפן כספים גרוזיני שפיו מלא שיניים מזהב, הבטחתי לעצמי שאני אשמור עליו כמו על חיי.
אני אתקן, אכניס למוסך. טיפולים ושאר ירקות.

כל זה עזר בדיוק עד שנפטרתי מהחרא הקטן שלא ראה מוסך/טיפול/החלפת שמן או מים במשך שהותו איתי, בסובארו דנדשה בסוכנות ליסינג ראוותנית.

כשכבר כמה מכוניות אחריי, הג'יפ הראשון בא עם הבטחה גדולה. הנה, אדון גדול ולאדון גדול מגיע אוטו בהתאם.

אמנם, שנת 94 אבל איזה אוטו!! ג'יפ! כוסאומו ערס..

היום הברזתי מיום מוסך עם חבר על הג'יפ שגווע לאיטו בשביל להכין לעצמי סושי בחברת 2 נערות מקסימות.

מי אמר שסדר העדיפויות שלי לא תקין?