הרעה

כבר בוקר שני ברציפות שאני מתעוררת לפני השעון בעייפות נוראית .
לקחתי על עצמי הרבה יותר ממה שאני מסוגלת לבצע בכייף ובלי להתעייף.
וזה בלי לספור את הדברים שאני רוצה לעשות (להפגש עם מישהו , לאכול ארוחת צהריים ארבע שעות אחרי הארוחה הקודמת )
אתמול קניתי לי ארוחת צהריים בשתיים עשרה ולא הגעתי למצב של לשבת ולאכול אותה
(לפחות היום אני לא אבזבז כסף על ארוחת צהריים)
כואבות לי הידיים כואבות לי הרגליים וגם הראש שלי לא בדיוק פורה או פורח . מרגישה טכנוקרטית של הספקים במקום יצרתית .
הטסט קרוב ואני עדיין לא יודעת לחנות במקביל למדרכה הוירטואלית שיש במגרש הטסטים בחולון. אני חונה קרוב מידי אני חונה רחוק מידי . האמת שזה במקביל אבל הדרישה היא שזה יהיה משהו כמו 40 סנטימטר מהמדרכה ומזה אני רחוקה כמו שרק אני יכולה להיות:-)

השעון המעורר (טוב זה הטלפון הנייד על פונקציית שעון ) מצלצל בחדר השני .
אני צריכה לתת הצעות מחיר לכל מיני דברים שאני עושה ואין לי מושג מאיפה להתחיל זה הדבר שהכי קשה לי לעשות , טוב לא באמת הכי קשה לי יש קושי גם בלהיות כל דקה בכמה מקומות .
אתמול נגמרה לי הבטריה של הטלפון הנייד בדרך הבייתה והיו לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות .
בעוד שבועיים אני אמורה לנסוע עם ידיד שלי לצימר רק שהבטחתי לו שאני אמצא צימר וכל השבת ישבתי והסתכלתי באנטרנט והכל נראה לי אותו דבר ולא שווה ומכוער אלק לקחתם חלק עטפתם אותו בקורות עץ אורן אז הוא צימר ?
המיטות הן מיטות נוער , המצעים הם מצעי פוליאסטר, והכסאות הם כיסאות מעפניים מרחוב הרצל. ועל זה אתם רוצים 700 ש"ח ללילה ?(הוא מזמין נתתי לו עצה שהעלתה את הכנסותיו בכמה אלפי שקלים בחודש -וכן אני טובה בזה)
ואז ראיתי את צימר חלומותי וכולי בהתלהבות אבל יש אבל רציני מאוד מובילות אליו 120 מדרגות לרדת אותם בדרך לשם נגיד שעוד הייתי מוכנה (הפיתוי של להיות בחופש היה מוביל אותי) אבל לעלות 8 קומות ברגל כולל תיק כדי לחזור הבייתה ? לא נראה לי וזה עוד לפני שהזכרנו לצאת לטיול או לארוחה .
בקיצור אני ממשיכה לחפש את הצימר האולטימטיבי ואם מישהו יודע עליו אשמח לשמוע ממנו פה או בפרטי .
משבוע הבא יהיה לי יותר קל אני בטוחה כי חלק מהלחץ אמור לרדת אבל עד אז אני יוצאת בבוקר עוברת בצהריים כדי להגיד שלום לנסיכונת ולהוריד אותה לפיפי הולכת לעוד עבודות ואז חוזרת הבייתה לישון , הבית לא מתבלגן כך רק הבגדים נערמים .
(הנודניק של הטלפון מצלצל כנראה חלמתי שכתבתי הכל ולא )
סוף השבוע האחרון היה כייפי יצאתי וצחקתי המון וגם קיבלתי נעליים של פומה צהובות בדיוק מה שלא רציתי .
הבנות (שזאת חבורה של חברות שלי ) שאלו מה אני רוצה ליום הולדת ואמרתי שאופניים .
החבר שלי מגיל 20 מתקשר אלי ללא הרף מנסה להתחיל איתי ולהסביר לי כמה הקשר ביננו מטאפיזי, אתמול בערב אמרתי לו להפסיק באופן סופי למרות שכבר כל השבוע הייתי לא נחמדה . הוא שולח לי SMSים כמו ואפילו שעבר כל הזמן הזה אני עדיין נמשך אליך יותר מכל אחת אחרת . Fuck him.
שלשום רציתי לבדוק איך הרגשתי לפני שנתיים ופתחתי פוסט אקראי שיצא שהוא בדיוק באותה פוזיציה שאני פורחת וקורים לי דברים טובים והוא מריח את זה ובא להציק לי ומנסה לשכנע אותי שנועדנו להיות ביחד . מה שכן אני זוכרת בוודאות שבמתקפה ההיא הקודמת זה עבר לו אחרי ממש מעט זמן ועכשיו הוא מתמיד כבר יותר משבועיים .
אני מודה שברגע של חולשה לפני שלושה שבועות ביום שישי שאלתי אותו מה הוא עושה והוא אמר שאני אבוא לבטי פורד לשבת איתו ועם חברים שלו ועניתי לו שיבוא לקחת אותי
ואז כיביתי את הטלפון והלכתי לישון , אבל כמה חיזוק טלפון אחד יכול להוות למסע הצקות שכזה?
טוב אני חייבת להכנס למקלחת ולהתחיל את היום הארוך
אני שולחת בלי לעשות הגאה מקוה שלא יצא חמור
דן ציפורי מתגעגעת לפוסטים שלך .
יום מוצלח המשך שבוע "קסום"
המלכה שלכם