הרעה

לפני כמה חודשים מישהו שאל אותי איך זה שאין לי רשיון נהיגה והבטחתי לספר על כך בקרוב והיום אני אספר
לפני הרבה מאוד שנים ככל הנערות התחלתי ללמוד נהיגה
המורה סבל מאוד מבאשת הפה והיה המצחין באדם אבל אני התגברתי
אחרי כמה שיעורים אבא שלי אמר לי: יאלה בואי תראי לי איך את נוהגת ולקח אותי לסיבוב בשכונה ,כמובן שדפקתי לו את האוטו ,כמובן שהוא האשים אותי וכעס עלי .
הפסקתי ללמוד נהיגה והדחקתי את העניין
פעם אחת בזמן שגרתי באנגליה חשבתי לנסות ללמוד אבל לא עשיתי זאת .
מאז מלבד מידי פעם חלומות שאני נוהגת שכחתי לגמרי מהעניין
כאשר נסעתי לטיול עם החתיך לשעבר שלי הראתי לו ג'יפ טנדר של חברת סוזוקי וסיפרתי לו איך דפקתי אחד כזה ואבי כעס עלי
והוא אישר לי שאבי אכן הוא חמור גדול.
לאט לאט חילחלה בי ההכרה שאני יכולה לנהוג .
מאוד חיזקה אותי מישהי שהייתי אצלה בסדנה
ובעצם החלטתי והתחלתי ללמוד נהיגה
החלפתי באמצע ממורה זכר שובינסט ודביל למורה אישה מקסימה רכה מכילה חמה ואוהבת
שתמכה בי לאורך הרבה מאוד זמן שלמדתי נהיגה וגם ברגעי היאוש לא הסכימה שאוותר .
היום נסעתי להורי לארוחת צהריים לכבוד יום ההולדת של אבי
אחרי האוכל אמרתי לו אפשר לקחת אותך לסיבוב והפעם לא לדפוק את האוטו
הוא כמובן לא זכר מאומה מאותו אירוע שהשפיע כל כך על חיי
בכל אופן עשיתי לו טיול קצר בפרבר הירקרק שבו הורי גרים ובסוף שאלתי אותו :
נו היית מגיש אותי לטסט ?(אבי היה בצעירותו מורה לנהיגה)
הוא אמר בהחלט כן אבל השאלה היא איך את נוהגת בתל אביב שם יש המון מכוניות אנשים בלאגן חמורים רמזורים
עניתי לו ששם אני נוהגת עוד יותר טוב .הורדתי אותו בפתח הבית
נכנסתי להיפרד משאר הנוכחים
קפצתי על הטיוטה הסגולה שלי
ונהגתי לי בשלווה ובנחת לתל אביב ,העיר שתמיד אני מוצאת בה חניה וגם מישהו שיכוון אותי לתוכה
מעגל הושלם .