החגיגות מתחילות כעת
פעם ראשונה מזה המון שנים שיש לי יום הולדת ואיני עושה מסיבה
אבל באמת שאין לי כוח
ואחרי דילול החברים שלי גם אין מי יודע מה את מי להזמין 😄
אבל קבעתי לי דברים כייפים לסוף שבוע וליום א
וביום ב אני חוזרת לקרוע את עצמי בעבודה
אתמול לגמרי הגזמתי בחמש נשכבתי במיטה ללא יכולת לזוז או לעשות משהו ורק נשמתי
עד שנרדמתי התעוררתי בשמונה כי משהו העיר אותי
והיו לי עוד דברים לעשות (להחזיר את האוטו) אז הלכתי לעשות אותם ולאכול גלידה ופגשתי שם חברה אהובה במיוחד שקצת נעלבה ממני השבוע ובדרך חזרה הבייתה לא הפסקתי לצחוק משטויות היה ממש כייף משובח (אני ממעטת לצאת בערבים בימים אלה ופתאום נזכרתי שיש חיים בערב)
ביום רביעי בערב מצאתי חניה ממש קשה והתאמצתי מאוד עמוד שם שלושה גברים גברים והביטו באיזה שהוא שלב אמרתי להם :מעניין לכם להסתכל ?
אטז אחד אמר לא פשוט אנחנו מפחדים על האוטו שלי (הג'יפ היקר שעמד מאחור)
אמרתי לו אתה מוזמן לעזור לי
את רוצה שאני אכניס לך אותו ? הוא שאל
כן ,מתוך הנחה שאתה מתכוון לאוטו .הם צחקו והוא בא ונכנס למושב הנהג כדי להחנות תוך כדי שאני עומדת בחוץ חובקת את ביטני ההרה .
כצפוי הוא הסתבך
זאת חניה ממש קשה הוא אמר
אתה רוצה שאני אכניס לך אותו? שאלתי
את מה? הוא אמר
יש לי בבית אחד אבל הוא עם רצועות
הוא התחיל לצחוק ואמר בדיוק מה שאני אוהב
החברים שלו כבר היו ממש נבוכים.
הוא סיים להחנות ואמר להביא לך את התיקים שלך ?
בוודאי אמרתי והוא הביא לי את התיק שלי ואת הצעיף הגדול שבו התעטפתי
חן חן אמרתי והלכתי
בבוקר כשיצאתי מהחניה שם אלוהים יעזור לי כמה הייתי קרובה לדפוק לו את הג'יפ עד שבא בחור אחד וכיוון אותי לצאת מהחניה הקשה הזאת 😄
אני שוב חושבת על מין מפשיטה במבטים בחורים נאים וגם לא משהו במיוחד בכיתות שאני עובדת בהן .
ביום שלישי נסעתי לראות את בית היולדות שאני מתכוונת ללדת בו בהתחלה הרגשתי שזה מזעזע ועמדתי להתחיל לבכות על שלא אוכל ללדת בבית אחר כך דווקא השתלבתי והתחברתי קצת יותר .
אני כל הזמן כועסת על הכלבה והיא מצידה כועסת עלי אבל אתמול דיברתי עם אמא שלי וכשהתלוננתי על הכלבה אימי שאלה מה היא עשתה? היא מבקשת חתיכה מהסנדביץ ואז משאירה אותה על הרצפה השבתי
ומה רצית שהיא תשים אותה בצלחת ? אמרה אימי ופתאום הבנתי שאולי באמת אני מתעצבנת עליה סתם ,בכל זאת ימים מתוחים פה בבית לקראת השינוי העצום שעומד להיות .
התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי לבקש בבדיקת העלקול(אולטראסאונד) הקרובה לדעת את המין של התינוק , אני עדיין שוקלת אתזה נראה לי פטטי להכנע לגחמת הסקרנו ברגע האחרון ומצד שני אי הידיעה משגעת אותי
כל איש זקן עם שני זהב בשוק הכרמל שחוזה בן מערער את בטחוני במשפט מה שיוצא אני מרוצה ,מצד שני האיש הזה היה אדיוט רציני כי הוא המליץ שהסנדק יהיה האבא של בעלי
ואין לי בעלים ואין לי תפקיד לתת לסנדק שאין לי בתוכנית למול את בני אם יהיה בן בכל מקרה .
אני עדיין מצליחה להתכופף ולשבת על הרצפה לסגור לעצמי את הנעלים אבל ההליכה שלי קצת יותר ברווזית והרבה יותר איטית
אני משתדלת להתאמץ על ההליכה שונאת את ההליכה הברווזית אבל הריכוז שזה דורש הוא לא קל .
זהו אני חושבת כתבתי את המחשבות שהצתברו כאן במהלך השבוע האחרון
עכשיו אלך לסידורי היום שלי
שבת שלום לכולם וחג שמייח .
לפני 15 שנים. 3 באפריל 2009 בשעה 7:35