אתמול בלילה הבנתי כמה האושר שברירי .
דמיינו לכם כנפיים של בתולת ים או קרומים שיש לפיות שיניים בקצוות של הזנב ככה שברירי הוא האושר .
הוא מורכב מרגעים קטנים כל כך ואנחנו צריכים להראות ולהרגיש טוב איתו ובלעדיו .
כשמחכים לו הוא מתמהמה, מגיח פנימה רק ברגעים שהכי לא צפוי .
אני מנסה להביט לו בעינים אבל הוא בסך הכל קרום נגיעה,לא נוגע, רפרוף .נסיקה.
לא כמו הדיכאון שאפשר להריח את שובו , להתכונן ולצפות לו . אין קשר בין הכובד של הדיכאון לרפרוף הדקיק והבקושי מורגש של האושר.
אני במלוא פריחתי ואושרי. אוהבת כל כך .
היום בבוקר הוא נרדם ואני התקרבתי וכל מה שיכולתי לראות בפריים היה חלק מהגב שלו וקצת שמיכה. וזה ריתק אותי פתאום כל הADD נעלם יכולתי להביט באותה נקודה המון זמן.אבל השעון צילצל לו ,והנקודה נעלמה .
אנשים כתבו לי בברכות היום הולדת שכל משאלותייך יתגשמו .
המשאלה הראשית שלי כבר התגשמה - והיא עכשיו בשיעור יוגה .
הולכת לשטוף את הכלים שנשארו בכיור.
לפני 18 שנים. 1 באפריל 2006 בשעה 10:42
