הרעה

כשיצאנו מהבית לכיוון הדאנג'ן חשבתי שאני פשוט לא מאמינה .
תמיד אנחנו רוצים לצאת למקומות ,קובעים , לא הולכים .והנה שנינו לבושים יפה וממהרים בדרכנו לדאנג'ן פאקניג אנבליוובל.
לפני כן נכנסתי לצאט ושאלתי מתי מתחילה ההופעה ענו לי ב23:00
חשבתי שטיפה נאחר -אבל העיקר שנגיע.
ב23:10 מצאנו חניה . השומר הסתכל עלינו, ואמר לנו אה אתם באתם ככה ?! כולם באו בשחור .
מה לעשות שאין להם טעם טוב כמו שלנו. עניתי ובעודנו מצחקקים נכנסנו.
טיפה מאחרים - אבל העיקר שהגענו.
ואז עמדנו לקנות כרטיסי כניסה כשאמרו לנו שעוד סגור .
מה עוד סגור אנחנו מאחרים - הרגשתי שוק , אכזבה ,יאוש , אלפי רסיסים של רגשות הציפו את ליבי.
הלכנו לבר החתיך הזמין בירה אבל המוזג שם לא ידע למזוג אותה ולכן הסתפקנו בבירה מבקבוק - היאוש פיעפע . התיישבנו באיזו פינה . בחנו את הטעם הלבוש הנוראי של הנשים שם . ונכנסו לשיחה , -מצב הקשר והחוליות החלשות שבו ואופ ,עצב ,תוגה ועייפות נוראית השתלטו עלינו ," נלך "הצעתי לחתיך. וכך קמנו ויצאנו משם.
חשבתי לעצמי האם השומר חשב שלא ידענו לאן באנו ולכן יצאנו ? או שאולי בכלל לא עניינו אותו. אין לדעת .
וכך פעם נוספת נאלץ להמתין חצי שנה נוספת להופעתו הבאה של חברנו היקר האהוב והמגיב , דן ציפורי.
אה ולגבי הכותרת רק רציתי להרגיש איך זה לכתוב איזה כייף היה לנו בדאנג'ן.
על הארוחה המשפחתית יום הולדתו ה65 של אבי - בפעם אחרת . הטראומה עוד טריה מידי.
ליל מנוחה קוראי האהובים