לפני 15 שנים. 20 בנובמבר 2009 בשעה 20:42
ואת רחוקה ,
כותבת לי משם.
ואת בי נוגעת,
עוד מפעם,
מאז.
כשרק קראתי את המילים הקטנות המפוחדות שכתבת,
כשרק הרשת לעצמך להתחיל להפתח.
ואת יפה,
יפה מכל כיוון.
ואת מתוקה משם .
מכאן .
ילדונת קטנה.
תמשיכי לחייך,
לא חיוך קבוע.
לא חיוך סתמי.
תחייכי את החיוך המאיר שלך ילדה,
תחייכי אליי מבפנים.
זה קשה וזה יקח זמן,
אבל אהיה פה כדי לראות-
וכשתחייכי אליי,
אתן לך גם לבכות.
