לפני 14 שנים. 25 בנובמבר 2009 בשעה 9:20
תתרחק ממני ככה.
הרכבת כבר נסעה ונשארתי על הקרון,
ועכשיו הנהג נטש את הרכבת.
נטש את הנוסעים.
את בעלי החיים.
ואני נשארתי בלי מזון,
בטח לא דגים שמבושלים עם תבלינים מוזרים של בני אדם.
תתרחק ממני ככה
תתרחק ממני המון.
ולא תסביר לי גם למה.
לא תתן לי לישון.
אז אספר לך סיפור קטן אדון לא מתעניין,
דווקא ישנתי בלילה.
אפילו חלמתי על גינות,
ופרחים.
ושתילים שכאלה.
אני ,
אני עוד מעוניינת.
לא בנעלם.
לא במתעלם.
ולא ניסיתי ליצור קשר כדי לא לזכות בהתעלמות.
אולי אמרתי לעצמי..
שנמאס לי להיות קשה עם כל אחד,
לתת לך הזדמנות.
ותמיד אתה ממשיך עם אותו משפט חוזר.
פרופורציות,
מילה כזו,
יחסית- אתה לא חושב?
