רגילה זה מתכון לאסון.
עד ש4 חודשים אני נלחמת בעצמי,להחדיר למוח המסכן שלי שאני הולכת לחיות ככה 3 שנים..
עכשיו יש לי תשעה ימים להתרגל לעושר והאושר ורוגע האלו..
אני מתרגלת למיטה הנוחה שלי,
בחדר הפרטי שלי.
עם פינת האיפור שלי המחליק שלי..
הטלוויזיה והמחשב.
אני מתקלחת במקלחת פרטית,עם וילון..
ואפילו יושבת על האסלה בשירותים.
אני יכולה ללכת לקנות מה שבא לי,
מתי שבא לי.
ולישון מתי שבא לי,
לדבר מתי שבא לי...
ואולי סתם לשבת ולבהות.
יש רגעים שאני בכלל שוכחת שאני אמורה לחזור לצבא,
והרגעים שחוטפים את הכאפה הם הכי קשים.
זה יכול לבוא בצורה הכי לא קשורה שיש.
אתמול שכבתי במיטה,
ואיכשהוא המחשבות התגלגלו לצחצוח שיניים.
ואמרתי לעצמי שעוד מעט אני אלך לצחצח שיניים..
ופתאום טס לי סרט למוח..
ראיתי אותי ואת חברה שלי הולכות לצחצח שיניים בצבא,
עם כל הבנות..
במקלחות המשותפות..
עם משחת השיניים והמברשת שלי מהצבא.
ואכלתי כאפה של החיים.
פתאום נכנסתי לדיכאון..
אני חוזרת עוד כמה ימים לצבא.
אני לא רוצה לחזור לצבא.
אני פאקינג רוצה לנסוע לניו זילנד.
או אוסטרליה.
אני לא רוצה הר קרן.
או באח גבעתי.
אני לא רוצה מדבר.
נמאס לי משמירות.
הרגילה הזאת זה מתכון לאסון!!
לפני 14 שנים. 6 באפריל 2010 בשעה 9:47
