לסגור את הכל.

בין סיגריה לסיגריה יוצא לי להבין.
מה שלא הבנתי כבר מזמן.

אולי העשן יחנוק אותי מהמחשבות המזדיינות האלה?

קרבי,
תבור,
ריצות.
משמעת.
אידיאל.
הגשמה עצמית.
אהבת המולדת.
צבא.
כוסאמק.


רציתי לתת מעצמי ,
באמת.



אולי באמת הגוף שלי נשבר?
הגוף שלי נשבר.
הנפש נשברה אפילו קצת יותר.

ומה אישה צריכה את החרא הזה?
אלוהים בנה אותי למטרות אחרות.
רציתי לשנות את הסטיגמה הזאת.
לעצמי ,
להורים שלי.
לאחים שלי.
לחברים שלי.

אולי רציתי קצת להיות גברית?
ומאז הצבא הנשיות שלי טיפה נהרסה.
מאז הצבא היא נשברה.

תמיד האמנתי שסקס אפיל בא מהראש,
ממשיך בעיניים,
אל המבט ,
ונגמר בשפת גוף.

כל החרא הזה נגזל ממני.
מדי ב' אפוד עם כוננות מלאה,נשק..נעליים גבוהות
מתחת לכל החרא הזה,במסדרים בלי שאף אחד שם לב,שלחתי יד אל החזה שלי רק להרגיש שהוא עדיין לעזאזל,
עדיין קיים.

באיזשהוא שלב התחלתי להתקלח לבד בשעות לא ברורות,
ודאגתי להביא סוכרייה על מקל ולשיר שירים ולרקוד ,רק כדי לזכור שקיים בי היצר הזה להיות זנותית.

פעם התביישתי שאני זנותית,
ומאז הצבא רציתי קצת להרגיש שאני עדיין כזו.

אני כבר לא זנותית,
ואני כבר לא קרבית,
למעשה,
אני מרגישה כמו כלום אחד גדול.