לפני 14 שנים. 11 באוגוסט 2010 בשעה 21:41
&feature=related
מליוני צופים צפו בי.
אז כשנרקבתי על בימת אצטדיון האהבה.
מליוני צופים ריחמו על ריקבוני העלוב.
ריחמו על היותי תמימה עד כדי גיחוך.
מליוני צופים התאכזבו ממני,
על שלא בחרתי בתקווה במקום הייאוש.
מליוני צופים בהו בי.
כשהשתרללתי כדי קצת להתאבד.
להתאבד בעולם השחור שלי.
להעלם מעצמי.
חלקם ניסו ליגוע,
חלקם שרפו אותי,
שפכו עליי.
שפכו עליי מעט מהליכלוך שלהם,
שלא ישאיר את עולמם שחור.
שלי היה מספיק שחור כדי שלא יבחינו בלכלוך שלהם.
מליוני צופים שמעו לי,
כשדיברתי רק שטויות.
שמעו והנהנו ושכנעו לפרט את כל הבעיות.
אך אני יש לי בעיה עם מילים,
מילותיי אך ורק נכתבות.
כי קולי חסר גוון,
והמסך השחור ירד על פניי כבר מזמן.
ההצגה שלי גמורה צופיי היקרים,
תמצאו ציפור אחרת עליה לבכות.