הם בטח חושבים שאני חתיכת עוף מוזר.
אתקן לרעה, בהמת משק.
יכולותיי החברתיות כנראה שואפות לאפס אם יותר משעה בחברת אנשים ואני עומדת לצאת מדעתי.
ואני רק רציתי לתת להם להכיר אותי, שישאלו שאלות עליי ומה עושה בחיי וארגיש שאיכפת למישהו.
אולי ירצו לספר מעט על חייהם ובכך ארגיש את תחושת הסיפוק, הם מרגישים נוח לספר לי את אמיתות מחשבותיהם.
תחושת ההחמצה גדולה כשאני מסתכלת אחורה על הישגיי, הרי שהם אינם קיימים כלל.
עסקתי במיניותי כל השנים הללו, ואני איני מצטערת לדקה.
הייתי רוצה לחזור אחורה על מנת לעסוק בדברים שאוכל להשתמש בהם בחיי.
כל הזמן אני מדמיינת את עצמי לומדת רפואה אלטרנטיבית ורק ברגע זה הבנתי שאוכל להיות סקסולוגית נהדרת.
תמיד היה לי כישרון בכל מה שקשור במין,אהבה, תשוקה.
אין זה אומר שאני מתיימרת להיות מושכת ונחשקת בעיניי כל אדם, כלל לא.
[שוב, איכפת לי שלא תחשבו חס וחלילה שאני מעריכה את עצמי יתר על המידה]
מאיפה פיתחתי רגישות עצומה כזו למה שסביבי אנשים חושבים עליי?
איך אחייה את חיי כך ?
לפני 13 שנים. 10 במאי 2011 בשעה 21:59
