לסגור את הכל.

אז זו הקנאה,
היא שאוכלת אותי מבפנים.
אני רוצה להיות טובה,
יפה,
גבוהה ,
רזה.
אגן קטן,
תחת עגול.
חזה מושלם.

אז זו הקנאה,
היא שמרטיבה אותי באיברים.
אני רוצה להיות ספורטאית,
שהריאות ילמדו לנשום כמו דגיגונים.
אני רוצה להיות חכמה,
משכילה.
אחת שיודעת מה עובר עליכם מבפנים.

אז זו הקנאה,
זו שעוצרת אותי ותוקעת אותי חזק במקום.
אני בוטה בבלוג, אבל זו אני.
זו לא הצגה,
אתה חייב להאמין.
בעצם, לא איכפת לי כל כך אם תאמין.

זו הקנאה,
שמונעת ממני לפתח מערכת יחסים.
אני רוצה להצליח לפתח אינטימיות.
אמון.
בטחון.
לנסות ולקוות למצוא חן בעיניו.

אני פשוט לא בתקופה הזאת.
זה כאילו רק הקנאה נשארה בי,
כאילו יש כל כך הרבה שחור שהעיניים שלי לא יכולות לראות פנימה,
לא יכולות לראות אותי , אני עדיין כאן אבל כל השחור הזה..........
משאיר אותי חבויה מאחוריי כל ההריסות.
ההריסות של הצונאמי ההוא שעברתי,
זה שלא כללו בו שום מחלצים.