לפני 12 שנים. 22 בנובמבר 2011 בשעה 17:57
&feature=related
זה מתחיל בטוב.
אני מתחילה ללכת.
הליכה מתאימה, קצב נינוח.
יש קצת רוח שעפה לכיוון פניי...
עלים שנופלים מעצים מדוכדכים -זה הסתיו.
מדליקה סיגריה ושומעת מוזיקה נעימה.
זה מתחיל בטוב,
הרוח מתגברת ואני מתחילה להרגיש השגיות,
אני צריכה להגיע לנקודה ב' יותר מהר,
להגיע ראשונה,
להיות ראשונה במרוץ.
תמיד חשבתי שאף פעם לא היה לי חבר דמיוני,
אבל במרוץ הזה, אין אף מתחרה מלבדי,
אז איך זה מירוץ כה גורלי בשבילי?
יש לי אלפי חברים דמיונים, והם אויבים כה נבזיים.
אני מדלגת בין צעדים לריצה,
הדופק מתחיל לעלות והסיגרייה מתאפרת על גופי במקום על הרצפה..
הרוח מתחזקת ומעיפה את שערי,
מתפרע שערי והגומייה נופלת,
הרוח גורמת לעיניי לדמוע כך שהאיפור מתחיל להמרח על פניי.
אני עם עקבים ושמלה שחורה ובכל זאת מרגישה הלחץ לרוץ.
מתחילה לרוץ.
עכשיו אני ראשונה במרוץ.
אני רצה ומתעייפת דיי מהר,
אבל יש מאחוריי כל כך הרבה פחדים שמנסים להדביק את צעדיי,
אני חייבת להמשיך לרוץ,
חייבת להגביר את המהירות.
העקב שלי נשבר ואני לא יכולה להפסיק.
מעיפה את נעליי ורצה יחפה,
חשופת רגליים ממשיכה לרוץ,אני חייבת להספיק.
הגיעו גם למירוץ החששות,
חוסר הבטחון,
האירועים הקשים,
הכאב,
האכזבה,
העצב,
השנאה,
הקנאה,
אני חייבת להשיג אותם.
אסור שינצחו אותי במירוץ הזה,
במירוץ הזה אני צריכה לנצח.
הסיבה כל כך פשוטה,
פשוט כי רציתי סוף סוף להיות שלך.
