לפני 12 שנים. 30 בנובמבר 2011 בשעה 21:33
זה לא קל.
לתת מעצמך ולקוות שיילך.
אולי בלי להתכוון קיוויתי שילך,
עובדה,
הוא הלך.
כמו תמיד אני לבד,
היה לי כל כך טוב לפני שהגיע.
אמא אומרת תבני את עצמך,
יש בך כל כך הרבה.
אז יש בי המון,
אני נהדרת.
אני מדהימה.
התחלתי ללמוד,
השתחררתי מהצבא.
אני עובדת בעבודה חדשה,
ירדתי עשר קילו מאז שהתחלתי את הדיאטה.
אני כל כך קרובה,
אני קרובה וכבר למדתי לראות את היופי.
אלוהים איתי מאז ומתמיד,
ואני מרגישה שאני יכולה לתת כל כך הרבה לעצמי ולאחרים.
אני טובה, חזקה ומדהימה.
אז למה העיניים שלי לחות כשאני חושבת עליו?
כנראה שזו האכזבה יותר מאשר הפיספוס.
אבל יש לי עוד זמן,
ואני כל כך נהדרת.
נהדרת לבד.
מדהימה,
כל כך מדהימה,שזה כואב :]