בחיי.
אין בי כוונת זדון.
ללטף ליבך רציתי,
אך חרוכות באצבעותיי סכינים.
האשמה היא לא עליי,
גם לא עליך , יקירי.
בחיי.
אין בי אינטרס זול,
לענג אותך השתוקקתי,
אך לשוני מטפטפת רעל.
האשמה היא לא עליי,
גם לא עליך , אדוני.
בחיי.
אין בי שקרים,
לחבקך כל ימיי ולילותי קיוויתי.
אך ליבי שחור וידיי כבולות בקשריך.
האשמה היא לא עליי,
גם לא עליך , אהובי.
בחיי.
אין בי דבר מלבדך עכשיו-
כשאיברך חונק את גרוני.
משתמש בחוריי כמו שמגיע לזונה שאני.
פגעת בי כשהשתמשת ושכחת את שרציתי לקבל.
אך זאת לא אשמתך,
האמת היא-
רבות הפעמים שנוכחתי לדעת שזו רק אני במערכה.
המסך השחור מזמן כבר ירד.
מזמן ידעתי שהציפור הזאת כבר נפטרה.
וממנה נפטרתי מזמן.
יללותיי לעולם לא יישמעו,
ואני היא הזאבה הבודדה.
לעולם אתהלך בין הרבים אך ארגיש לבדי,
זאת לא אשמתך, כלב שלי.
האשמה היא עליי.
לפני 12 שנים. 28 באפריל 2012 בשעה 14:56