לפני 12 שנים. 27 ביוני 2012 בשעה 15:06
&feature=relmfu
מה אני עושה עכשיו?
אחרי שסיימתי להשתמש כבר בכל הדברים ההרסניים שיכולתי לעשות לעצמי במשך חיי.
הגעתי למקומות נמוכים כל כך עם עצמי,
שיכולתי ללקק את שפתיו של השטן אחרי שמצץ דמו של היטלר.
מרחתי לפני כמה ימים לק אדום.
הוא כבר התקלף כמעט לגמרי.
זה הכי קשה כשאני הולכת ברחוב לבדי ופתאום רואה גבר בגילך עם מבנה השיניים שלך.
משקפי קריאה וחיוך בדיוק כמו שלך.
ג'ינס כמו שהיית לובש,
וג'קט בדיוק אותו הדבר.
ואם לעיתים אני מצליחה להביט, גם מבטו חודר לנשמתי באותה הקלות.
לפעמים אני משפשפת עיניי ולוגמת קצת מים,
מנסה לשכנע את עצמי שלא יכול להיות שזה אתה.
כי לא היית נשאר אדיש אליי.
אין סיכוי.
והמחשבה האיומה ביותר בשבילי,
האיומה ביותר.
היא האמת.
האמת היא שהסיכוי הוא גדול.
