לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Tailor made

בלוג זה שלי ובהתאם לכך יכתב בו כל מה שבא לי.
שלי מהבית. רק שלי.
אם לא מעניין לכם? עברו הלאה
אם יש לכם תגובה שתעצבן אותי? תחסמו
אם לא נאה לכם? לכו תזדיינו סקס ונילי משעמם
לפני חודשיים. 28 במאי 2020, 18:30

החיבוק הראשון שלנו, מחוץ לעיר ימים.

שמיים חורפיים,הקניון עוד בבנייה, השכונה יותר ריקה ממאוכלסת.

הפעם הראשונה שנפגשנו פנים מול פנים,איך פחדתי לשכוח איך הולכים נכון,רגל אחרי רגל,בדרך אליך. 

שיחה של כמה דקות וחיבוק.

החיבוק הראשון ההוא שעמדתי נוקשה בתוכו,נסערת,נרגשת,מבולבלת, רוצה כל כך ומבועתת מההשלכות של הרצון והתחושות.

 

החיבוק מהפגישה האחרונה שלנו,רך ומלא חום. הגוף שלי מתאים בצורה מושלמת לגוף שלך.

אתה מחבק כל כולך,עוטף אותי בך ואני מרגישה אהובה כל כך בך,יקרה כל כך.

שיחת טלפון בערב חג, אני מחייכת כבר מהצלצול ששייך רק לך. הקול שלך מחבק דרך הטלפון והזכיר לי את האבולוציה של החיבוקים שלנו❤

 

חג שמח🍷🌸

לפני חודשיים. 28 במאי 2020, 11:57

זה תודה מכל נים גוף שלי

על שדחפת אותי לזה

האמנת בי

סבלת את הקיטורים שלי

אמרת שוב ושוב שאתה גאה

לא נתת לי לוותר לרגע

והיית,כמו בכל יום משמונה פלוס השנים שלנו, מדהים ומכיל ויודע מה נכון.

כל דקה של התקף פאניקה

כל מאמר שקראתי

כל התבכיינות על זה שלא הלך (בסדר...נגמר בהצטיינות,מותר להתבכיין בדרך)

כל ציון טוב (כולם היו כאלה)

כל קורס שהסתיים וירד מהרשימה

ובעיקר הסמינריונית האחרונה שכמעט שברה אותי (פאקינג 94!! על עבודה סמינריונית)

כל רגע בדרך הזאת שהובילה לזה שאכן יש לי תואר היה שלך בדיוק כמו שהיה שלי

תודה אבא אהוב כל כך שלי.

 

איפה מקבלים גלימה וכובע?😊

לפני חודשיים. 25 במאי 2020, 22:19

מאה אחוז מהזמן, זה בטח מעייף"

אומרת לי אחת הבנות בסוף היום ואני מחייכת.

מתחת לשמלה השחורה היפה הגוף שלי מסומן וכואב, מתחת לשמלה השחורה היפה הלב שלי כולו רך ונמס.

" את רואה שאני מסתדרת" זה כל מה שאני עונה.

אם רק הייתן רואות אותי היום לפני שהגעתי לעבודה להיות הבוס שיודעת הכל זוכרת הכל בשליטה על הכל מעורבת בהכל😉

ולך הכל יקר שלי...

רק שתדע שמה שעשית זו המחווה הכי רומנטית ושובת לב בחיי.

חייכתי כל הדרך הלוך וגם בחזור❤

לפני חודשיים. 25 במאי 2020, 14:19

הלב שלי עובד בצורה לא תקינה.

כלומר תקינה אבל לא הגיונית בעליל, הוא מנסה לצאת דרך הגרון. נושמת נשימה עמוקה, עכשיו נראה שהוא פועם איפשהו בבטן התחתונה.

 

הנשימה מתקצרת,האזניים כל כך מרוכזות בדלת שהצליל של מייל בטלפון כמעט מקפיץ אותי לתקרה.

 

שוב הלב שלי מנסה לצאת דרך הגרון.

תנשמי! 

אבל איך אפשר לנשום כשאתה סופסוף בדרך לפה אחרי כל הזמן הזה?!

 ופתאום דממה...לשניה אחת לא שומעים מכוניות וגם לא את הפועלים ולא את רעשי הבניה.

הציפורים נשמעות חזק ממש פתאום ואז המפתח בדלת ואחרי שתי דקות אני צמודה לקיר והיד שלך על הגרון ופתאום הלב שלי במקום ולא אכפת לי איך נושמים.

כמה התגעגעתי

לפני חודשיים. 5 במאי 2020, 18:38

זוכר את הפוסט הזה שלך שמתחיל במילים הללו?

כי היום הוא כל הזמן בראש לי:)

כמה שטויות אמרתי לך בהתחלה,איזה מזל שיש לך סבלנות של קדוש,מגע של מלאך (לוציפר) ואינטואיציה סופר חדה.

 

בא לי אותך.

לפני 3 חודשים. 4 במאי 2020, 19:43

שש וחצי שנים זה לא קרה, מפגש חטוף ברכב שלך בדרך הביתה.

אהבה בימי קורונה, פתאום אין דבר קסום יותר מלגנוב חצי שעה ברכב, מול הטבע היפה (והמלא מדי אנשים! מה ביקשתי? להיות מסוגלת למצוץ סופסוף???)

בדרך אליך אני מחייכת,שנים שלא התארגנתי ככה לכבודך בסודיות, נפרדתי מהגרביונים,החלפתי תחתונים, רעננתי את האיפור קצת קרם גוף,מזל שכולם הלכו ונשארתי לבד במשרד:)

סופסוף משהו חיובי יצא מהנניח קידום שלי.

לא חושבת שאפשר באמת להבין את העומק של מה שאתה עושה לי.

בדרך אליך ובדרך חזרה הביתה טוני ברקסטון שרה לי שוב ושוב you're making me high ,כל כך היי.

ורק שתדע זה רק פתח את התאבון יותר

אוהבת ושלך.

 

 

לפני 3 חודשים. 1 במאי 2020, 21:28

פעם,בימים הטובים, מתתי מפחד שיעצור אותי שוטר ואצטרך לומר לך שקיבלתי דו"ח על מהירות/טלפון

 

היום אני חוששת שיעצור אותי שוטר כי שכחתי מסכה(לא שוכחת,נשבעת) או חרגתי מטווח ה-500/100 מטר (בחיי שלא יודעת כבר מה הנכון)

 

ככה זה, חייבים להתאים את עצמך לזמנים🤷‍♀️😄

לפני 4 חודשים. 4 באפר׳ 2020, 15:45

יש דברים שקרו לפני שנים, בחיים אחרים, למישהי שהיא אני אבל גם לא אני.

יש רגעים, מקומות, אמירות מסוימות ואני שם ברגעים ההם של החיים האחרים.

קוראת את "העדויות" של מרגרט אטווד הנהדרת, זה מעיין המשך ל"סיפורה של שפחה" וכל מה שמסתובב לי במחשבות זה אז,שקראתי את סיפורה של שפחה.

כל דבר מהתקופה ההיא מסומן אצלי במקום ובמשהו שקרה אתך, כי זו הייתה ההתחלה.

המחסן של החנות שבה עשיתי הפסקה ותוך כדי קראתי קצת בסיפורה של שפחה וכעסת עלי כי חרגתי בגדול מהזמן שהייתי אמורה לעשות את ההפסקה הזאת ביום העמוס הזה של מנהלת האזור שהייתי אז, שאלת אם אני מנסה להתגרות בך.

 

ומיד זה מזכיר לי את תחנת הדלק שהייתה העצירה הקבועה שלי אחרי שגנבנו כמה דקות בשפת הים, תא שירותים,החלפת בגדים, בדיקה כמה אני מריחה מהבושם שלך, כמה אני נראית שמחה מדי.

 

ואז הראש קופץ ליום הראשון שהתכתבנו, שאמרת לי איך קוראים לך, באיזו חנות באזור שלי הייתי, מה עשיתי בדיוק ברגע הזה.

 

והפעם הראשונה שהשיחה הלכה ל"מה היה קורה אם", אני יושבת על מדף מתכת באחורי חנות אחרת והלב שלי רק רוצה להיות יותר שלך אבל אין לי אמון ואמונה שהחיים יכולים להיות אחרים ברגע ההוא.

 

שלשום חלמתי שוב שאני מנסה לשכנע את הגרוש שלי שאנחנו גרושים והוא לא מוכן להקשיב ומתעקש שאנחנו נשואים ושרק צריך לעבוד על זה, כל היום הסתובבתי בתחושת מחנק שהחלום הזה מותיר שוב ושוב ופתאום התקשרת והקול שלך הפיג את המועקה ברגע כי אני לא במקום ההוא בכלל.

הפסח הראשון מאז שהכרנו וסימסת לי ואני הייתי בטוחה שלא אשמע ממך עד צאת החג.

 

חיים אחרים,מישהי שהיא אני אבל גם לא אני, גם אתה השתנית בנגיעות קטנטנות וגם מה שבינינו השתנה, צמח, התחזק, התעצם ולא מפסיק להפתיע.

לא מתחרטת על החיים האחרים ההם אבל כל כך אוהבת את החיים של עכשיו 

מתגעגעת❤

לפני 4 חודשים. 8 במרץ 2020, 13:20

האזהרה על המדרגות הנעות

Small children should be held firmly

מכניסה אותי לסחרור מחשבות מענג ביותר

 

בא. לי. אותך.

לפני 5 חודשים. 7 בפבר׳ 2020, 11:53

קחי בוס,הבאתי לך בייגלה טרי

 

לכבוד מה?

 

את תמיד באה מורעבת אחרי בוקר חיובי

 

😂😂😂