|
|
|
כדי לשפר את מצב רוחי:)
צריך לסגור לאלתר את המחלקה להיסטוריה שפתחתי על המיטה שלנו ( מתמחים בתקופה ממלכת החשמונאים- תרבות ההשכלה חלק ב'- אנטישמיות במאה ה19- הנרי השני ותומס בקט)
ושתזיין אותי חזק וכואב ורך ומתוק ומלא תשוקה על המיטה הזאת שזה ייעודה!
כן זהו, זה הסמסטר האחרון שלי לתואר ושיטת עבודה מנצחת לא מחליפים אז:
לא מצליחה כבר שעתיים להתחיל לכתוב עבודה למרות שקראתי כל מאמר בחומר הנדרש כבר פעמיים והכל ברור לי ואפילו מרתק- המנחה דחה בשבוע את מועד ההגשה ובמקום להקל עלי זה מבלבל לי את לוח הזמנים שתכננתי לגבי שתי העבודות הראשונות של הסמסטר+ ללמוד למבחן+ להתקדם עוד עם העבודה הסמינריונית+ להתחיל לחשוב על נושא לסמינריונית הנוספת
אני לא אספיק כלום ואני לא מבינה כלום ואמא'לה (כלומר אבא'לה) איזה לחץ!!!!
למה הייתי צריכה את זה, שיעמם לי בחיים???
אוקי, כמה נשימות עמוקות ולחזור לעבודה
נ.ב
כל האמור לעיל לא אומר שאני לא נהנית מכל רגע ומוצאת את כל החומר מרתק לגמרי😁
נ.ב.ב
תודה שוב שדחפת אותי לזה
נ.ב.ב.ב
תודה על הסבלנות להתבכיינות
😉😘😘😘
דרך בדוקה להפוך דרקון יורק אש לחתולה מגרגרת בפעימת לב אחת...
לראות את הטלפון שלך על הצג😊
בחצי שניה שלקח לי לצאת החוצה כדי לענות ההבעה הרצחנית שלי התחלפה בורדרדות מחוייכת
הבנות פה מבקשות למסור לך א. הערכתן על הקסם המרהיב😉
קורס שאפשר למצוא במקראה שלו משפט כמו: " אפשר לטעון אפוא שהמילה 'אנטישמיות' התפתחה מכוח אותה רשות סמנטית שהמפטי דמפטי נתן לאליס"
בחירה גאונית לקורס שעליו אצטרך לעשות את העבודה הסמינריונית השניה שלי😄
היום בבוקר ענית לבוקר טוב שלי באחד מכינויי החיבה שאני אוהבת במיוחד
קצת אחר כך חיכיתי בתור לרופאה ונזכרתי פתאום איך לפני בול שבע שנים חיכיתי על אותו כיסא לאותה רופאה והיינו ממש בהתחלה
ושאלת אותי אז בזמן שחיכיתי אם זה בסדר מצידי שתקרא לי...
זה היה ממש מקסים בעיני.
עצם זה ששאלת
עצם הכינוי
הכינוי של היום שאני אוהבת במיוחד זה לא הכינוי של אז ובכלל יש לך היום כמה כינויי חיבה עבורי ונזכרתי בבוקא ההוא של אי אז, איזו דרך עברנו💗
כי אם אני מתבכיינת לך בלי הפסקה על כמה שאני לא יודעת כלום- אני מצליחה ממש יפה במבחן😎
עוד 3 מבחנים נותרו לי
עוד 3 התבכייניות נותרו לך (בעניין הזה בכל אופן)
😘
פנה אלי מישהו והציע עיסוי
אמר שהוא נענה לכל בקשה מיוחדת.
נורא שמחתי וכתבתי לו שלאבא כואב הגב התחתון.
מאז לא שמעתי ממנו😯
נורא מאכזב.
לחכות לילד שיחזור כבר מחברים.
רק אני, השמיכה החמה, מוקסיפן, סינופד ומקראה בנושא האנטישמיות במאה ה19
אין, תמיד הייתי חיית מסיבות🐰
כי השיחות בינינו עוברות כמו חוט לאורך היום שלי, מחברות את כל הרגעים, אוספות הכל לתיבת האוצר שבלב שלי.
זה מתחיל בחלום עליך, חלום שגם במצב של חצי שינה גרם לי לחייך שוב ושוב, חלום שהוא מופרך ועדיין חלק ממני מרגיש שהוא עשוי לקרות
זה ממשיך בהתבדחות על זה שתאלץ לקרוא את עבודת הסמינריון שלי כי אתה אחראי לזה שעוד רגע אני מסיימת את התואר הזה (גם את העבודה השניה תאלץ לקרוא😉)
ובשיחה הקרובה הזאת על גילויים ראשונים בגילאי העשרה
אפילו מחייך אותי לספר לך שיש מצב שהילד ראה את אחת ההודעות שלך (כאילו יש לי כסף לפסיכולוג עכשיו!)
ופתאום אני נזכרת גם בשלשום שתיקנת אותי כשהשתמשתי במילה חיבה במקום במילה אהבה
השיחות אתך עוטפות לי את הימים ואת הרגשות💗
שבע שנים מאז ששאלת אותי למה אני לא כותבת לך בשבתות, שבע שנים מאז שהבנתי שאתה באמת מתכוון לזה שאנחנו יכולים לדבר תמיד
ת מ י ד
💗💗💗
הוא תמיד מראה לך שהוא יותר חכמולוג.
אוחחח כמה בא לי אותו שהוא חכמולוג😁😊
