יש דבר כזה
מיומנה של שולטת מזוכיסטית
קבלת שבת
מתעוררת הבוקר עם תחושת הדגדוג הזה שתוקף לפעמים כשאני רוצה או צריכה קצת אקשן. קפה של בוקר וחושבת איך אני מתקשרת עם ספיד, גבר נשוי, ביום שישי בבוקר...
פגשתי אותו בכלוב בערך חמש דקות אחרי שפירסמתי פרופיל והוא התגלה כמושלם עבורי. פעמיים כבר נפגשנו וזה היה בדיוק מה שחיפשתי. רק מה - גבר נשוי, 9 בבוקר יום שישי...אי אפשר להתקשר אליו או אפילו לסמס...ברור לא? בעוד אני לוגמת מהקפה ודנה ביני לביני אם להכנס לרשת ולנסות להכיר מישהו חדש (והאמינו לי, זה לא תהליך קל להתחיל "לראיין מועמדים", לבחור, והכי רע להפגש בפעם הראשונה ולחשוף את התחת למישהו שאינו מוכר לי כלל), ינשמע ה"פיפ-פיפ" שמסמן שמישהו (לרוב מהעבודה) רוצה ממני משהו. "אפשר?" שאל במילה בודדה והדליק לי את החיוך. "עכשיו" עניתי, שלחתי והסלולארי צלצל את הצלצול ששמרתי עבור הסוטים שלי. הוא שאל אם אני פנויה ועניתי בטח, מחכה, תזיז כבר את התחת שלך ורצתי למקלחת. מים קרים , סבון, קצת בישום, נגיעה של איפור, ויקטוריה סיקרט שחור, חלוק שקוף, מבט במראה ואני מוכנה. נכנס ואני מביטה בו פעם נוספת. לא צעיר, לא גבוה (חוץ מהמצח), כן כרס. "יכולה בקלות להשיג יפים יותר" אני חושבת ואז מבליח החיוך הזה. חיוך שמתחיל בעיניים וממשיך באיזה אופן לכל הגוף ואני יודעת שבחרתי הכי טוב שיכולתי...שואלת אם רוצה קפה והוא עונה שאני כוסית על. אומרת שיודעת והוא מחייך שוב. יש לו תיק קטן ביד ואני שואלת מה הביא, מוציא מברשת כץ עבה המשמשת לניקוי אבק. שואלת אם הוא מתכוון לנקות לי את הבית עונה שבפעם אחרת. מתיישב על הכורסא שבסלון, ואומר שאני לבושה יותר מדי...אני מחייכת ומתחילה בריקוד מפתה. יש לי שלושה אייטמים להוריד, וכמה שאני עושה את זה לאט זה נגמר די מהר. "אתה לבוש מדי" אני אומרת באסרטיביות והוא שוב מחייך, קם, מוריד את הג'יינס, מפריד בינם לבין החגורה העבה שעליהם, מתיישב חזרה ומסמן לי על הברכיים. אני חושבת לרגע לתת את אחד מקטעי השליטה שלי ולשלוח אותו להביא את השוט מארון הבגדים או משהו כזה אבל הדגדוג מכריע אותי ואני נשכבת לא לפני שאני זורקת בארסיות "מקווה שהפעם לא תצליף כמו איזה כוסית"...הוא מתחיל לאט, חלש, מסודר. אני דווקא רוצה התחלה חזקה יותר אבל בוטחת בו, כבר יודעת שהאיש יודע מה הוא עושה. לאט לאט התחת שלי מתחיל להתחמם, הדגדוג הופך לגירוד ואני מתחילה לנוע בחוסר שקט על הברכיים שלו, מבליטה את התחת לאחור...הוא מתחיל לחזק את המכות. יש לו יד חזקה לגבר ואני מתחילה להרגיש אותו יותר ויותר...זהו, זה מתחיל. אני מתחילה להתרכז בכאב, בתחת שלי ואז אני מרגישה כאב קשה, מסיבי, לא דומה לצליפה של חגורה או צריבה שקיין אבל לא פחות כואב. מציצה לאחור ורואה אותו אוחז במברשת עץ הזו. החלטתי בכל זאת לנקות את האבק הוא אומר...ואני, למרות שאני כבר מרוכזת בכאב לא יכולה שלא לצחוק. הוא מרים את המברשת גבוה ואני מסובבת את הראש למטה ומתכוננת. וזה בא. ושוב ושוב ושוב. הכאב הזה משתלט עלי. אין שום מחשבה אחרת בראש. התחת הופך למרכז הוויתי. אני אוהבת את הרגעים האלה בהם איני עסוקה בשום דבר אחר...אלו רגעים מזוקקים ממש. והוא ממשיך וממשיך...כאילו מעולם אחר אני יודעת שאני בוכה ומשמיעה קולות כאב, אבל זה כאילו לא אני אלא מישהי אחרת שם...אני מתחילה לרעוד כולי הכוס מתחיל בהתכווצויות...זה לא קורה לי הרבה בסיטואציה הזו אבל אני ממש גומרת עוד ועוד ואני בכלל כאילו לא שם...
הוא כאילו קורא אותי (או שלא כאילו) ומתחיל ללטף לי את התחת ומחדיר אצבע...אני באקסטזה מטורפת..."זיין אותי" אני צועקת, הוא מוריד אותי מהברכיים ומניח על ידית הכורסא...התחת שלך טכניקולור הוא מתלוצץ ולפני שאני גוערת בו - נכנס אלי בתנופה אחת....
אחר כך, אחרי מקלחת משותפת (מים קרים על התחת) ומריחת ג'ל, אנחנו יושבים על אספרסו (הוא יושב, אני עומדת...) אני שואלת כמה זה היה הוא עונה "הרבה, אבל היית בספייס כזה מטורף שלא רציתי שתרדי משם"...לפני שהולך, אני מביאה מצלמה ומבקשת שיצלם...צריכים מזכרת מתחת כל כך צבוע :)...
עכשיו אני שואלת אתכם - איך אשב בארוחת שבת אצל ההורים :)
לפני 15 שנים. 3 באוקטובר 2009 בשעה 6:14
